ת"א 25307-10-23

תקציר

התיק נסוב סביב השאלה האם התאונה שבה נפגע הנפגע מהווה "תאונת דרכים" כמשמעותה בחוק הפיצויים, אשר תחייב את הנתבע לפצות את המוסד לביטוח לאומי. המחלוקת המרכזית היא האם פעולת הקורבן של הנחת תיק במושב האחורי לפני תחילת הנסיעה מהווה "שימוש ברכב מנועי". השופט מצטט בהרחבה את ההגדרה המשפטית של "תאונת דרכים" ומפרש אותה לאור תקדימים רלוונטיים. מסקנתם היא שהפעולה חייבת להיות חיונית פיזית לנסיעה וחלק בלתי נפרד מהכניסה לרכב או מהנהיגה בו. במקרה הנוכחי, הנחת התיק במושב האחורי נחשבת לחלק מהכניסה לרכב ולכן מהווה "שימוש". השופטת מדגישה כי כוונת הנפגעת לנהוג ברכב והמשכיות מעשיה, שהתרחשו בתוך מכלול השימוש ברכב, הם גורמי מפתח בקביעה זו. פסקי דין קודמים, שעסקו בנסיבות שונות, נבדלים זה מזה כדי להימנע מיצירת הבחנות צרות מדי. בסופו של דבר, השופט פוסק לטובת המל"ל. הנתבע חויב לפצות את המל"ל בגין התביעה, בסך 202,374 ₪, כולל הפרשי הצמדה וריבית. הנתבע חייב גם בשכר טרחת עורך הדין של המל"ל, בסך 10% מסכום הפיצוי.