בש"פ 8640/20

תקציר

בפסק דין זה בוחן בית המשפט את העילות הסטטוטוריות למעצר נאשמים בהכנה, ייצור וייצור של סמים מסוכנים, לפי חוק המעצרים. בדרך כלל, עבירות כאלה מחייבות מעצר עד לסיום ההליכים המשפטיים, בהתחשב בסיכונים לשלום הציבור. עם זאת, הפסיקה מצביעה על כך שבתי המשפט רשאים לחרוג מסטנדרט זה בנסיבות חריגות, כגון כאשר הנאשם צעיר, חסר עבר פלילי ואינו מעורב עמוקות בסחר בסמים. הדיון מצביע על שתי גישות: "הגישה האחידה", המתייחסת לכל עבירות הסמים באופן דומה, ו"הגישה האבחנתית", המבחינה בין עבירות סמים כלליות לעבירות הקשורות לקנאביס. הגישה השנייה מעדיפה מעצר בפיקוח אלקטרוני או מעצר בית בגין עבירות גידול וייצור קנאביס, גם כאשר מדובר בכמויות מסחריות, ובלבד שהנאשם אינו מהווה סכנה משמעותית. בית המשפט מנמק כי עבירות קנאביס לא צריכות להיחשב חמורות כמו אלה הקשורות לסמים אחרים בשל שינוי עמדות חברתיות ומשפטיות ואי הפללה פוטנציאלית. במקרה דנן, המערער, אב ל-13 ילדים ללא עבר פלילי, הודה וגילה אחריות למעשיו, מה שהוביל את בית המשפט להעדיף את העברתו למעצר בפיקוח אלקטרוני. שירות המבחן המליץ על מעצר בית בשילוב טיפול, דבר המצביע על אסטרטגיית ניהול סיכונים נאותה. משכך, מורה בית המשפט על הגשת תסקיר פיקוח אלקטרוני שיקל על מעברו של המערער מבית הסוהר למעצר בית מפוקח, עד להסדרים מפורטים של בית משפט קמא. הערעור מתקבל, כאשר משמורת הביניים נשמרת עד לקבלת החלטות נוספות, תוך שימת דגש על היישום הדק של דיני המעצר לאור נקודות מבט מתפתחות על עבירות הקשורות לקנאביס.