ת"א 5865-03-10

תקציר

חברת הביטוח התובעת שילמה למשכיר בגין נזקי שריפה בדירתו, וביקשה להשיב כסף זה לשוכרים מכוח זכות סוברוגציה – קרי, זכותו של מבטח להיכנס לנעליו של המבוטח ולנהל את תביעותיו של האחרון נגד צדדים שלישיים. הנתבעים היו שוכרים בדירה וגרמו ברשלנות לשריפה שפגעה בדירה. פוליסת הביטוח לא פירטה אם היא מכסה שוכרים או משתמשים אחרים בדירה, והסכם השכירות היה לקוני ופירט רק את הדברים החיוניים. השופט בחן תחילה האם לחברת הביטוח יש זכות סוברוגטורית כלפי השוכר. השופט ציין כי זכות כזו קמה רק בהתקיים שלושה תנאים: היווצרות אחריות כלפי המבוטח, תשלום תגמולי ביטוח וקיומה של זכותו של המבוטח לתבוע פיצויים מצד שלישי. השופט פירש את מטרות הסכם השכירות ופוליסת הביטוח ומצא כי הם מצביעים על כוונת המשכיר כי פוליסת הביטוח תכסה כל אירוע ביטוחי, לרבות נזקי שריפה שנגרמו על ידי השוכר. הפוליסה גם לא הבחינה בין השימוש של המבוטח בדירה לבין שימושים אחרים, וחברת הביטוח לא העלתה כל התנגדות להשכרת הדירה. לפיכך קבעה השופטת כי לחברת הביטוח לא הייתה זכות שעבוד כנגד השוכרים. בנוסף, השופט נגע בקצרה בנסיבות האירוע וקבע כי התובע הוכיח, במאזן הסתברויות, כי מקור השריפה הוא בנר נשמה שהותירו אחריהם הנתבעים. עם זאת, מאחר שלא ניתן היה להוכיח את מנגנון ההצתה, ונוכח הימנעותם של הנתבעים מלהעיד, קבע השופט כי הנתבעים לא התרשלו. מאחר שהשופט כבר קבע כי לחברת הביטוח אין זכות תחלוף, דחה השופט את התביעה והורה לתובע לשלם לנתבעים שכר טרחת עורך דין.