בג"צ 1432/21

תקציר

פסק הדין המדובר הוא פסק דין בעתירה שהגישה משפחתו של בן יצחק דבח, שנפטר למרבה הצער מפצעי דקירה. העתירה מתנגדת לנתיחה שביקשה המשטרה לקבוע את סיבת המוות ולתקן את כתב האישום נגד מבצעי הפיגוע. המשפחה, בהיותה דתית מסורתית, מבקשת לשמור על כבודו של הנפטר ולהימנע מכאב נוסף. בית המשפט, בראשות השופט נעם סולברג, שקל היטב את התיק. תוך הכרה בדחיפות בקשת המשטרה, הדגישה השופטת כי נתיחה שלאחר המוות מוצדקת רק אם קיים צורך אמיתי לקבוע את סיבת המוות לצורך העמדה לדין פלילי. במקרה ספציפי זה, הרשומות הרפואיות הזמינות ואופי פצעי הדקירה נמצאו מספיקים כדי להעמיד לדין את התוקפים מבלי לבצע נתיחה מלאה. עם זאת, מתוך הכרה בקשיים הפוטנציאליים בהעמדה לדין ללא נתיחה שלאחר המוות, בית המשפט בחר באמצע. פסק הדין התיר נתיחה מצומצמת המוגבלת לאזור החזה, אשר נותח בעבר במהלך אשפוזו של המנוח, תוך כיבוד רצון המשפחה להימנע מחדירה מיותרת. השופט סולברג גם הביע מורת רוח מהעיכוב המיותר בהעברת התיק הרפואי של המנוח, שהאריך את ההליכים המשפטיים וגרם למשפחה עוגמת נפש נמנעת. פסק הדין, שנועד לאזן בין האינטרסים של הצדק לבין רגשות המשפחה, נעתר לעתירה אך התיר נתיחה מצומצמת. החלטה זו נתמכה על ידי השופטים מזוז וריד.