ת"א 18896-03-12

תקציר

התובע תבע את עורך דינו לגירושין, הנתבע, בטענה כי הנתבע הסכים לוותר על זכויותיו בדירה המשותפת עם גרושתו בתנאי שהיא תוריש לילדים את זכויותיהם בדירה בצוואתה. התובעת טענה כי הנתבע התרשל בניסוח הסכם הגירושין, דבר שגרם לחוסר יכולת לאכוף את חובת האישה וגרם לתובעת להוצאות ולעוגמת נפש. הנתבע הכחיש את הטענות והעלה הגנת התיישנות. בית המשפט דחה את טענת ההתיישנות של הנתבעת, וקבע כי היא הועלתה במועד. עם זאת, השופט פסק לטובת הנאשם לגופו של עניין. בית המשפט מצא כי התובעת לא הוכיחה כל נזק שכן האישה לשעבר העידה כי אכן ערכה צוואה בהתאם להתחייבותה וכי היא נותרה בתוקף. כמו כן, השופטת קבעה כי התובע אינו יכול לתבוע פיצוי בגין שווי חלקו בדירה, שכן היא נועדה לירושת הילדים. התובע גם לא הביא ראיות להוצאותיו הנטענות ולמצוקתו הנפשית. משכך, דחתה השופטת את התביעה במלואה והורתה לתובע לפצות את הנתבע בהוצאות ובשכ"ט עורך דין בסך 10,000 ₪.