בג"צ 3270/92

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בעתירה לביטול החלטה של ועדת ערר הנוגעת לרישום מקרקעין בכפר קראוות (בני חסן) ביהודה ושומרון. החלקה המדוברת היא קרקע לא רשומה מסוג מירי, שזכויותיה נרכשות באמצעות עיבוד במשך תקופה של 10 שנים לפי סעיף 78 לחוק הקרקעות העות'מאני. העותר, חברה ישראלית, ביקש לרכוש את הקרקע מתושב ישראלי שמעולם לא החזיק בה או עיבד אותה. דודו של התושב, שגם לו לא היו זכויות בקרקע, נפטר והותיר אחריו אישה ובן עם מוגבלות שכלית. הקרקע הוחזקה ועובדה בפועל על ידי אחותו של התושב. בשל התנגדות למכירת קרקעות לישראלים, בוצעה העסקה באמצעות מתווכים בעלי ייפוי כוח. עם זאת, צו הירושה שהתקבל לצורך המכירה קבע כי הבן היה "תמים ביותר", מה שהופך אותו לפסול מבחינה משפטית ופוסל את העסקה. התיק נסב סביב פרשנות החוקים הרלוונטיים והחלטת ועדת הערר לבטל את הרישום על שם התושבים. בג"ץ קבע כי ועדת הערר לא חרגה מסמכותה והחלטתה מעוגנת היטב. עוד נמצא כי קביעת הוועדה כי לתושבים אין זכויות בקרקע הייתה מוצדקת, שכן הם מעולם לא החזיקו בה או עיבדו אותה. זאת ועוד, דחה בית המשפט את טענת העותר כי אחותו של התושב החזיקה במקרקעין עבורו, מה גם שלא הוכח שהיא יורשת. באשר למוגבלות השכלית של בנו של התושב, הסכים בית המשפט עם פרשנותה של ועדת הערר לסעיף 957 למג'לה, הרואה באדם "תמים ביותר" אדם "מובן מאליו", ובכך פסל את מעשיו ללא הכרזה נפרדת של בית המשפט. בית המשפט הגיע למסקנה כי אין כל הצדקה לעתירה, דחה אותה והורה לעותר לשלם הוצאות משפט בסך 5,000 ₪. השופטת דורנר, השופט ברק והשופט בך הסכימו עם הכרעת הדין.