עמ"ת 36988-07-14

תקציר

להלן תמצית פסק הדין: נגד המערערים, שהם אחים, הוגש ביום 5.3.2010 כתב אישום המייחס להם 24 עבירות מס בהיקף כולל של למעלה מ-147 מיליון ש"ח וכן שלוש עבירות של סחיטה באיומים. בית משפט קמא הורה על מעצרם עד תום ההליכים, אשר אושר על ידי בית המשפט המחוזי ובית המשפט העליון במספר הזדמנויות. ביום 1.6.2014 הורה בית המשפט העליון לבית משפט השלום לבחון חלופות למעצרם של המערערים ולקבוע האם ניתן לקבוע תנאים נוספים לשחרורם. בית משפט השלום קיבל תסקיר מעודכן משירות המבחן וקבע כי נוכח חומרת העבירות וסכנת הרצידיביזם, יש להותיר את המערער מס' 1 במעצר. אשר למערער מס' 2, בית המשפט הפחית את סכום ההפקדה במזומן לשחרורו מ-300,000 ₪ ל-200,000 ₪. בא כוח המערערים טען כי בית משפט קמא נעדר סמכות להורות על המשך המעצר וכי הדבר סותר את החלטת בית המשפט העליון. הם הדגישו כי סמכותו של בית המשפט העליון היא רק להאריך את המעצר ולא לקבוע את מהות העניין. לגבי המערער מס' 1 נטען, כי דבריו בפני עד אינם מהווים שיבוש הליכי משפט, ולגבי המערער מס' 2 הודגש היעדר אמצעים כספיים לתשלום סכום הפיקדון. עם זאת, בית המשפט דחה את הערעור והסכים עם החלטת בית המשפט קמא. האצלת הסמכויות לבית משפט השלום על ידי בית המשפט העליון נמצאה ראויה, והערכתו של בית משפט קמא את הדוחות המעודכנים ואת המשך מעצרו של המערער מס' 1 הייתה מוצדקת בשל אופי העבירות והסיכון להפחדת עדים. אשר למערער מס' 2, ציין בית המשפט את יכולותיו הכלכליות ואת הדיון הצפוי בעניין, תוך שמירה על סכום הפיקדון. החלטה זו ניתנה בהיעדרם של הצדדים והייתה אמורה להימסר להם באמצעות המזכירות.