ת"פ 40059/07

תקציר

עניינו של התיק בתאונת דרכים קטלנית שאירעה באפריל 2004, בה נהרג נוסעו של הנאשם, קטין. כתב האישום מייחס לנאשם הריגה ונהיגה תחת השפעת אלכוהול. בתחילה הודה הנאשם כי הוא הנהג, אך במהלך המשפט טען כי המנוח הוא הנהג. בית המשפט קיבל את הגרסה השנייה, וזיכה את הנאשם מאשמת הריגה בשל היותו הנהג. עם זאת, בהתבסס על הנסיבות והראיות, הגיע בית המשפט למסקנה כי הנאשם איפשר למנוח לנהוג ברכבו, ביודעו שהוא ללא רישיון ותחת השפעת אלכוהול. מעשה זה היווה רשלנות, שכן על הנתבע היה לצפות מראש את הסיכון שבמתן אפשרות לאדם בלתי מוסמך ושיכור לנהוג. עיקרי עבירת ההריגה היו נוכחים: הנאשם היה מודע לסיכונים אך פעל באדישות או בפזיזות, תוך יצירת סיכון בלתי סביר לגרימת מוות. השופט הרשיע את הנאשם בהריגה לפי סעיף 298 לחוק העונשין והדגיש כי חומרת העבירה מונעת כל שיקול של זיכוי בעילה של הגנת הצדק. פסק הדין ניתן ב-25 בדצמבר 2007.