ב"ל 13385-10-22

תקציר

התובע, טכנאי מיזוג אוויר במקצועו, הגיש תביעה נגד החלטת המוסד לביטוח לאומי לדחות את בקשתו להכיר בלקי הברכיים שלו כקשורים לעבודה. הביטוח הלאומי טען כי התובע לא עמד בנטל ההוכחה לביסוס פגיעה בעבודה באמצעות מיקרוטראומה, המחייבת הוכחת תנועות חוזרות המשפיעות על חלק גוף מסוים. בית המשפט בחן את עדותו של התובע והגיש חומרים, לרבות שאלון המפרט את לוח הזמנים שלו ואת פעולותיו. נמצא כי עבודתו של התובע כללה פעולות גופניות מגוונות ותנועות שבוצעו בסדר משתנה וכי בעוד שעבודתו הייתה תובענית מבחינה פיזית, היא לא כללה תנועות ברכיים חוזרות ונשנות או פעולות דומות המשפיעות על הברכיים. בית המשפט הגיע למסקנה כי תיאורי עבודתו של התובע לא ביססו תשתית עובדתית למיקרוטראומה וכי טענותיו בנוגע לתנועות ברכיים ספציפיות אינן ברורות וחסרות תדירות ומשך. בנוסף, בית המשפט ציין כי עבודתה של התובעת כללה שילוב של תנועות ומשימות שונות, אשר קטעו כל רצף אפשרי של תנועות ברכיים חוזרות. היא לא ראתה בעבודתה של התובעת עבודה מונוטונית או שגרתית, ואין די בעבודה פיזית לבדה כדי להצדיק תביעת מיקרוטראומה. מאחר שלא הוכחה התשתית העובדתית הנדרשת למיקרוטראומה, דחה בית המשפט את התביעה. לשני הצדדים הזכות לערער על ההחלטה תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.