ע"א 477/85

תקציר

פסק הדין של בית המשפט העליון נסוב סביב פציעה שספג אפרים בוארון בעת שהפעיל מכסחת דשא עבור עמותת מכבי נתניה. בשליחות מעסיקתו, עיריית נתניה, קיבל בוארון הכשרה ופיקוח בלתי מספקים, מה שהוביל לפציעה קשה בידו. בית המשפט קמא הראשוני הטיל את האחריות הבלעדית על העמותה, ודחה את הטענות נגד העירייה, אך בית המשפט העליון תיקן זאת. הם קבעו כי שני הגופים אחראים במשותף, תוך שהם מציינים את חובת המעסיק להבטיח תנאי עבודה בטוחים והדרכה נאותה לעובדים, במיוחד עבור עובדים חסרי ניסיון. בית המשפט הדגיש את מעורבותה של העירייה בסידור העבודה של ברון ואת רשלנותה בהבטחת שלומו. בית המשפט העליון דן גם באחריות נזיקית בין נתבעים רבים, קבע כי על שני הצדדים לחלוק באחריות ללא צורך בהודעת צד ג', והקצה אחריות של 60% לעמותה ו-40% לעירייה. הם דחו את הערעור הנגדי של האגודה בעניין רשלנות תורמת, וקבעו כי מעשיו של ברון לא היו רשלניים בהתחשב בהנחיותיו הלקויות. חישוב הפיצוי מהניסוי הראשון הותאם כך שישקף שערוך נכון המבוסס על אינפלציה כרונית, והעניק לברון פיצוי נוסף. פסק הדין משלב תקדימים משפטיים הנוגעים לחובות מעביד, רשלנות תורמת וחלוקת אחריות בנזיקין משותפים, ומחזק את זכויות העובדים לסביבת עבודה בטוחה.