ע"א 158/72

תקציר

בית המשפט העליון קבע כי בנסיבות הספציפיות של המקרה, הנתבעים אינם רשאים להביא עדים רפואיים נוספים כדי להפריך את חוות דעתם של מומחים רפואיים שמונו על ידי בית המשפט. ההחלטה התבססה על תקנות סדר הדין האזרחי משנת 1963 ופקודת הראיות משנת 1971. מטרת מינוי מומחים רפואיים מטעם בית המשפט היא לייעל את הדיון ולהימנע מההוצאות והזמן המיותרים הכרוכים בהבאת עדים מומחים מטעם שני הצדדים. במקרה דנן, כבר ניתנה לנתבעים הזכות לבדוק את התובע ולצרף להגנתם חוות דעת רפואית. בנוסף, מינה בית המשפט שני מומחים רפואיים, שאחד מהם הוצע על ידי בא כוח הנאשמים. המומחים הציגו את חוות דעתם, והנאשמים ביקשו להציג ראיות רפואיות נוספות, אותן התירה השופטת בכפוף להופעתם של המומחים כעדים. בית המשפט סבר כי זכויות הנאשמים נשמרו כראוי, וכי מתן אפשרות לעדים רפואיים נוספים יהיה מיותר ובזבזני. השופט כבר חרג מהנוהל המקובל בכך שהתיר את חוות הדעת הרפואיות של הנאשמים, ולא ניתן יהיה להצדיק עדות נוספת. לפיכך, החליט בית המשפט העליון לקבל את הערעור ולדחות את בקשת הנאשמים להביא עדים רפואיים נוספים, תוך שהוא מאשר את החלטתו המקורית של בית המשפט המחוזי.