ס"ע 14805-04-11

תקציר

התובעת, עובדת, תבעה את הנתבעת, מעסיקתם, על שכר שלא שולם להם ופיצויים הקשורים להעסקתם. נקודות המחלוקת העיקריות היו מספר הימים והשעות שהתובעת עבדה בשבוע, האם הייתה זכאית להפרשי שכר מינימום, גמול שעות נוספות ופיצויי פיטורים בעת פיטורין. בית הדין מצא כי התובע עבד שישה ימים בשבוע, יום שישי הוא היום הנוסף, ושמונה שעות ביום. מאחר ששולם לתובע שכר מינימום יומי, הם לא היו זכאים להפרשים כלשהם בתשלומי שכר המינימום. עם זאת, בית הדין מצא כי התובעת זכאית להפרשי שכר בגין עבודה בשעות נוספות בימי שישי, בסך 41.4 ₪ לשבוע עבור חמש שעות נוספות. הימנעותה של הנתבעת מהגשת דוחות נוכחות בגין כל שבוע פעלה לרעתם, מה גם שנטל ההוכחה למספר שעות העבודה נופל על הנתבעת. באמצעות דוחות הנוכחות הזמינים ומספר ימי העבודה הממוצע שחושב על ידי בית הדין, נקבע כי התובעים עבדו שבועיים מלאים בכל חודש, מה שמזכה אותם בתוספות שכר נוספות בסך 82.8 ₪ לחודש, בסך כולל של 3,643 ₪ עבור כל תקופת העבודה. באשר לסיום העסקתה של התובעת, קיבל בית הדין את טענת הנתבעת כי התובעת התפטרה ללא מתן הודעה מוקדמת. טענת התובעים כי פוטרו לא הייתה משכנעת בשל חוסר עקביות בעדותם והיעדר מכתב פיטורים, שהיה נהוג אצל הנתבעת. גם סירובה של התובעת לעבוד אצל מעסיק אחר זמן קצר לאחר פיטוריה הנטענים לא היה אמין. מאחר והתובע התפטר, הוא לא היה זכאי לפיצויי פיטורים או דמי הודעה מוקדמת. עם זאת, הנתבעת הייתה זכאית לפיצוי בגין אי מסירת הודעה מוקדמת על התפטרותו של התובע. סכום זה, 2,756 ₪, ינוכה מסך כל החוב לתובע. הנתבעת הודתה בחבות בתשלום דמי הבראה אך חלקה על הסכום. בית המשפט קבע כי התובע עבד במשרה חלקית, בשיעור של 80% ממשרה מלאה, ופסק להם 2,106 ₪ בגין קצבה זו. בסך הכל חויב הנתבע לשלם לתובע סך של 2,993 ₪, כולל הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 1.11.2010, וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 1,800 ₪. סכום זה שיקף את הפרשי השכר, דמי ההבראה והפיצוי לתקופת ההודעה המוקדמת, בניכוי הסכום שחב התובע לנתבעת בגין תקופת ההודעה המוקדמת. ההחלטה התקבלה לטובת התובע, אך לשני הצדדים הוטלו אחריות ועלויות מסוימות.