ע"א 11/87

תקציר

המדינה פרסמה מכרז לאספקה, הובלה ופריקה של תערובת אספלט, בו זכתה המשיבה. החוזה כלל סעיף הקובע כי עליות המחירים יחושבו באמצעות מדד מחירי הביטומן. התגלעה מחלוקת על פרשנות סעיף זה, ובית המשפט העליון קבע כי המדד ישמש לכל עליות המחירים הקשורות לרכיבי תערובת האספלט. בהסתמך על פסק דין זה, תבעה המשיבה פסק דין מקוצר של ההפרשים הכספיים המגיעים לה. בית המשפט המחוזי הורה למדינה לערוך חשבונות חדשים לפי פרשנות נכונה של החוזה, והמדינה ערערה. בית המשפט העליון דחה את הערעור, בקובעו כי בקשת המדינה להתגונן נדחתה בצדק, שכן לחלק מטענותיה אין כל בסיס וניתן לדון בהן מבלי להתיר הגנה. באשר לעשיית עושר ולא במשפט, קבע בית המשפט כי יתרונה של המשיבה נבע מהתחייבות חוזית ולכן הוא חוקי. גם טענת המדינה כי אכיפת החוזה לא הייתה צודקת בנסיבות העניין נדחתה, שכן המדינה הסתפקה בטענה כי רווחי המשיב אינם צודקים מבלי להסביר מדוע. בית המשפט דחה גם את טענותיה המפוקחות של המדינה בנוגע לסחורות ולתאריכים, וקבע כי הן חסרות שחר. עם זאת, היא קיבלה את הערעור בנקודה שולית הנוגעת למועדים לחישוב עליות המחירים, והורתה לצדדים לחשב את הסכום הנכון או לחזור לבית המשפט לקבלת סיוע. פסק הדין היה כי הערעור התקבל בחלקו ונדחה בחלקו, והמדינה חויבה לשלם למשיב הוצאות ושכר טרחת עורך דין.