בש"א 5956/06

תקציר

התובע, בעל בנק, תבע את הנתבעים לתשלום חובו של הנתבע מס' 1, אשר היה מובטח על ידי הנתבעת מס' 2. הנתבעים ביקשו לדחות את התביעה או לעכב את ההליכים, אך בית המשפט דחה אותה. הנתבעים אף ביקשו לחייב את התובע להשלים את הליך הגילוי, אשר נענה בחלקו. הנתבעים טענו כי יש לסלק את התביעה על הסף משום שאין לה עילת תביעה, וגם אותה דחה בית המשפט שכן הטענה נתמכה בראיות מקדמיות. בקשת רשות ההגנה התמקדה בשלוש נקודות: חיובי ריבית שלא כדין, הפרת הסכם על ידי התובע ושינוי חד צדדי של מדיניות האשראי. באשר לנקודה הראשונה, בית המשפט נעתר לבקשה שכן היה ספק לגבי שיעורי הריבית שנגבו, והשיהוי הממושך בהגשת התביעה העמיד את הנתבעים במצב ראייתי גרוע יותר. אשר לנקודה השנייה, טענו הנתבעים כי התובעת הפרה הסכם השקעה, אשר גרמה להם הפסדים הניתנים לקיזוז כנגד סכום התביעה. עם זאת, בית המשפט דחה את הבקשה שכן חלקם של הנתבעים בחברה שניזוקה עמד על 10% בלבד, וסכומי הקיזוז לא צוינו בתצהיר. עם זאת, בית המשפט הדגיש כי ייתכן שהתנהלותו של התובע הפרה הסכמים עם הנתבעים, עליהם ניתן יהיה לדון בהמשך ההליך. לבסוף, בנקודה השלישית, בית המשפט נעתר לבקשה שכן לא ניתן לשלול בשלב זה את קיומו של הסכם ואת הפרתו. לפיכך, בקשת הנתבעים למתן רשות להתגונן נענתה, והם חויבו להגיש כתב הגנה בתוך 30 יום. כמו כן נקבעו עלויות ההליך.