דנג"צ 7491/19

תקציר

פסק הדין נסוב סביב מורכבותה של הביקורת השיפוטית על החלטות התביעה של היועץ המשפטי לממשלה, במיוחד במקרים נדירים וחריגים שעשויים להצדיק דיון נוסף. בהסתמך על הוראות חוק ופסיקה, בית המשפט מדגיש כי דיונים נוספים שמורים למקרים שבהם הפסיקה חורגת באופן משמעותי מההלכה המקובלת או מערבת סוגיות מכריעות וחדשות. המקרה שלפנינו מוגדר חריג שכן מדובר בהתערבות שיפוטית נדירה המחייבת את היועץ המשפטי לממשלה להגיש כתב אישום לאחר החלטה על אי העמדה לדין. פסק הדין מתיישב עם תקדימים משפטיים הקובעים כי התערבות בית המשפט מוצדקת רק כאשר החלטות היועץ המשפטי לממשלה הן בלתי סבירות באופן בולט. למרות טיעוני המדינה המציעים להחיל כלל נוקשה על העמדה לדין של שוטרים, בית המשפט מבהיר כי אמות מידה משפטיות קודמות נותרו ללא שינוי. השופט גרוסקופף והשופט קרא מדגישים כי "האפשרות הסבירה להרשעה" אינה מעידה על ודאות וכי יש הצדקה לחקירה פומבית ואובייקטיבית של תיקים מורכבים. בנוסף, ניגודי עניינים בהחלטות התביעה מודגשים, אך אינם נחשבים כקביעות משנות חוק מוחלטות. בסופו של דבר, תוך שהוא דוחה את רוב הטענות לדיון נוסף, בית המשפט מסכים לדיון נוסף בשאלה האם ניתן להורות על הגשת כתבי אישום נגד אנשים שלא נחקרו קודם לכן תחת אזהרה, תוך הכרה באתגרים משפטיים ופרוצדורליים פוטנציאליים הנוגעים לזכויות להליך הוגן. ייקבע דיון נוסף, ויפורטו הוראות פרוצדורליות ספציפיות לכתבי טענות, שיתמקדו אך ורק בסוגיה מרכזית זו.