ערר 460/17

תקציר

פסק הדין מקבל את הערר על החלטת ועדת התכנון המקומית לאשר תכנית בעלת תוקף. התוכנית המדוברת נוגעת לבנייה בבית משותף, ודורשת את הסכמתם של לפחות מחצית מבעלי הזכויות בבניין לפרסום. הוועדה המקומית שגתה בכך שהשמיטה תנאי זה בהחלטתה, וגם לא פעלה לפי מדיניותה הרגילה של הימנעות מאישור התכנית ללא ההסכמה הנדרשת. לוועדת הערר סמכות במקרה זה משום שהערר הוגש כדין לפני פרסום התכנית לתוקף, למרות טענת השיהוי של הוועדה המקומית. פרסום התכנית בזמן שהערר היה תלוי ועומד לא שלל את סמכותה של ועדת הערר לדון בתיק, ולמעשה היה בלתי חוקי לפי סעיף 19 לתקנות התכנון והבניה. ועדת הערר החליטה להתעלם מהפרסום הבלתי חוקי, והתמקדה בטעות הפרוצדורלית של הוועדה המקומית בהשמטת דרישת ההסכמה. מאחר שלמעלה מ-50% מבעלי הזכויות התנגדו לתכנית, קיבלה ועדת הערר את הערר והוסיפה את התנאי לפיו על 50% מבעלי הזכויות לחתום על התכנית על מנת שתפורסם לתוקף. פסק דין זה אינו משפיע על ערעור נוסף הנוגע להכשרת בנייה ספציפית באגף אחר של הבניין. הוועדה מצאה כי החלטת הוועדה המקומית לדחות התנגדות זו הייתה מוצדקת, וכי יש לטפל בנושא בנפרד בהליכי רישוי. לסיכום הבהירה ועדת הערר כי החלטתה אינה מקנה מעמד חוקי לתכנית, ועל הוועדה המקומית להוציא הודעה לפיה הפרסום הקודם היה שגוי.