דנ"א 2504/22

תקציר

בית המשפט דחה את הבקשה לדיון נוסף, תוך שהוא מדגיש כי הליכים אלה שמורים למקרים נדירים וחריגים שבהם פסק דין סותר החלטה קודמת של בית המשפט העליון או שיש לו חשיבות משמעותית. בית המשפט קבע כי התנאים לדיון חדש לא התקיימו במקרה זה, שכן פסק הדין לא קבע כל פרשנות חדשנית או מפורשת המצדיקה עיון נוסף. בניגוד לטענות המבקשים, בית המשפט לא קבע תקדים לפיו די בפרשנות לשונית לבדה לצורך פרשנות תקנות הקיבוץ. תחת זאת, היא שקלה גורמים רבים, כולל הקשר היסטורי, הוראות כללים אחרות והתנהגות הקיבוץ ושמאיו כדי לפרש את כלל 6 לכללי השיוך. יתר על כן, הערות בית המשפט על תפקידה המצומצם של הרשות השופטת בהכתבת עניינים פנימיים של קיבוצים נתפסו כבלתי חיוניות, ולפיכך אינן עילה לדיון נוסף. טענות ספקולטיביות לגבי השלכות פסק הדין, כגון תמרוץ חברים צעירים להמתין לפטירתם של חברים ותיקים, לא הספיקו לפתיחה מחדש של התיק. גם השפעתו של פסק הדין על מקרים עתידיים לא הצדיקה בחינה נוספת, שכן ההחלטות הן תלויות הקשר. טענות אחרות של המבקשים, הדומות לטענות ערעור טיפוסיות, לא היו ראויות לדיון בדיון נוסף. בנוסף, נדחתה בקשת האגודה ההוגנת להצטרף להליך כ"ידיד בית המשפט", בהתאם להחלטת בית המשפט לדחות את הבקשה, בעוד שלא נפסקו הוצאות בשל אופייה הבלתי רצוי של תגובת הקיבוץ.