ע"א 528/66

תקציר

בדעת הרוב של בית המשפט העליון, השופטים הלוי וברנזון, נקבע כי זכותו של המערער לביצוע ספציפי הייתה בשלה בטרם הוטל העיקול ונוצרה בעלות שוויונית מלאה, בעוד שהבעלות החוקית של המוכר התרוקנה לחלוטין מתכולתה. לפיכך, על הזיקה של המשיבים להיכנע לזכות המערערת, ואין למשיבים הגנה של רכישה בתום לב תמורת ערך. כללי היושר מתייחסים למה שהיה צריך להיעשות. הנה כי כן, הגם שהמוכר לא מילא את התחייבותו, יש לראות בהון עצמי את דירתו של המערער בתום התקופה שנקבעה למילוי התחייבותו של המוכר כיחידה נפרדת המהווה נכס נפרד, אשר קם למערער ביושר לפני הטלת העיקול על הבית הרשום על שם המוכר. רכישת זכות קניין מלאה על ידי רוכש בתום לב בתמורה לערך חלה רק על העברה מרצון של נכס בהתאם לחוק, ולא על הליך כגון עיקול, המבוצע על ידי בית המשפט או לשכת ההוצאה לפועל לבקשת הנושה ובניגוד לרצונו של החייב. הליך כזה נשלט על ידי הכלל כי נושה אינו יכול לגבות יותר זכויות מרכושו של החייב מאשר עליו לחייב את עצמו ברכושו. נושה העיקול הוא "תחליף" של החייב, וכל זכות מן היושר שרכושו של החייב כפוף לה בעת הטלת העיקול יש לה כוח טוב כנגד העיקול. עקרונות ההון העצמי מעדיפים את הרוכש, שרכש את ההון העצמי לפני העיקול, על פני הנושה המעקל, על פי הכלל שיש לצרף רק את המגיע לו. נושה העיקול אינו רוכש בתום לב תמורת ערך. מסקנה זו אינה משתנה על ידי מערכת רישום המקרקעין בישראל. מאחר שנושה העיקול אינו רוכש כל זכות שעבוד בנכס הצמוד, נראה כי הוא אינו קונה ואינו זכאי להגנה על פי מערכת רישום המקרקעין. אין בפקודת העברת מקרקעין הוראה המבטלת זכות קניין יושר שאינה רשומה בספרי העיזבון, או הנותנת קדימות לעיקול המוטל על זכות קניין רשומה, או החורגת מעקרון היושר לפיו נושה מעוקל אינו רוכש בתום לב של ערך. השופט זוסמן חלק על כך, והדגיש כי בכל הנוגע לנכס, המערער אינו יכול להפריד עצמו משאר הבית, לא על פי דין ולא על פי הון. גורל רכושו של המערער כגורל הבית כולו. זכויותיו של המערער לא נחשפו בספרי העיזבון וזו הייתה אשמתו שהספרים נותרו במצב העשוי להגדיל את האשראי של הבעלים הרשום. המשיבים, לעומת זאת, סיפקו סחורה לקבלן באשראי ולא ידעו על כל פגיעה. לפיכך, הצדק מצדד במשיבים.