ע"א 516/80

תקציר

במקרה דנן ויתרו המערערים על חלקם בירושת אמם, אישר בית המשפט העליון את דחיית בקשתם לתיקון צו הירושה. בתחילה ויתרו המערערים על זכויותיהם בנכסים העסקיים של אמם המנוחה, רות לשינסקי, לטובת אביהם, מנפרד לשינסקי, שהוכרז כיורש היחיד על ידי בית המשפט המחוזי בשנת 1971. זה כלל בית בבעלות משותפת הרשום על שמו. לאחר שהאב הכריז על פשיטת רגל ועזב את ישראל, הוגשה תביעה לפינוי המערערים מהבית. בשנת 1978 הם הגישו בקשה לתקן את צו הירושה כך שיכיר בזכויותיהם בבית בהתבסס על עובדות חדשות. עם זאת, בית המשפט מצא כי המערערים היו מודעים להשלכות הצו בשנת 1971 ואישר כי ידעו שחלק מהבית נכלל בעיזבון כבר בשנת 1973. בית המשפט דחה את תביעת המערערים בשל השיהוי בהגשת בקשתם, שלא הוגשה בהזדמנות הסבירה הראשונה, כנדרש בסעיף 72(א) לחוק הירושה. המערערים טענו כי כתבי הוויתור נגעו רק לנכסים עסקיים ספציפיים, ולא לכל העיזבון, בטענה למידע מוטעה. עם זאת, בית המשפט קבע כי כתבי הוויתור, על פי החוק, אינם מהווים ויתור תקף על חלק שלם בעיזבון, וכל טענה הייתה צריכה לעלות קודם לכן. בית המשפט העליון לא מצא עילה להתערבות, ואישר כי הערעור נדחה בצדק על יסוד עיתוי פרוצדורלי וטעמים של מודעות עובדתית.