ע"א 57278-07-20

תקציר

למערערת ולמשיב היה הסכם מיזם משותף לעסקי נסיעות. המיזם נמשך מ-2013 עד 2015. לאחר סיום המיזם התעוררה מחלוקת לגבי רווחים ותשלומים. המערערת תבעה את המשיב על כך שלא שילם את חלקה של המערערת ברווחים. המשיב טען מנגד כי המערער חייב להם כספים. בית משפט קמא קבע מספר קביעות עובדתיות, לרבות שיעור החוב לספקים, והגיע למסקנה כי המשיב אינו חייב למערערת תשלומים נוספים כלשהם, וכי המערערת חייבת למשיב סכום זעום. המערער ערער על ממצאים אלה. ערכאת הערעור אישרה את מרבית קביעותיו של בית משפט קמא, ולא מצאה עילה להתערב בממצאיו העובדתיים הנרחבים של בית משפט קמא. עם זאת, ערכאת הערעור מצאה כי שגה בית משפט קמא בחישוביו בעניין דמי הניהול, וכי המשיב לא הוכיח כי המערערת חבה להם חוב נוסף, מעבר למה שכבר שילם המשיב. לפיכך קבע בית המשפט לערעורים כי על המשיב לשלם למערערת 36,703 אירו, שהם יתרת החוב לספקים, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 2.12.2015. גם בקשת המערערת לפיצויים נוספים בגין אובדן רווחים עתידי או פגיעה במוניטין נדחתה על ידי ערכאת הערעור מחוסר ראיות. בנוסף, אישר בית המשפט לערעורים את החלטת בית משפט קמא שלא לאפשר למערערת לתקן את כתב תביעתם כך שיוסיף נתבעים חדשים והרמת מסך התאגיד. למערערת הייתה הזדמנות מספקת להגיש תביעה נפרדת ואין זו הזדמנות מתאימה לצרף נתבעים. כל צד יישא בהוצאות משפט משלו, והמשיב ישלם למערער אגרת בית משפט בסך 1,410 ₪ ושכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ₪.