סע"ש 22704-02-23

תקציר

העותרים הגישו בקשה לפסילת השופטת, גב' השופטת X, הדנה בעניינם, תוך ציון נסיבות היוצרות חשש ממשי למשוא פנים. לבקשה התנגד המשיב, שטען כי העותר לא העלה את הטענה בהזדמנות הראשונה הפנויה וכי השופט לא הוכיח משוא פנים. גב' השופטת X שקלה היטב את הטענות וסקרה את ההליך. היא ציינה כי החוק מחייב את העותרת להוכיח נסיבות מיוחדות המעוררות חשש ממשי למשוא פנים. עוד הדגישה השופטת כי בקשה לפסילה היא עניין רציני, והראיות שהוצגו צריכות להיות משמעותיות. מאחר שהמבקש לא העלה את הטענה בהזדמנות הסבירה הראשונה, קבע השופט כי יש לדחות את הבקשה, על יסוד עילה זו בלבד. מבחינה מהותית, השופטת לא מצאה כל הצדקה לבקשתה של העותרת, והדגישה כי החלטותיה הקודמות – לרבות מתן סעד זמני – היו תקינות מבחינה פרוצדורלית ונטולות פניות. השופטת הדגישה כי פסיקותיה הקודמות לא הביעו כל דעה לגופו של עניין וכי הרכב בית המשפט, שכלל שני נציגי ציבור, הבטיח שיקול דעת מאוזן. הבקשה לפסילה נדחתה אפוא, והצו הזמני נותר על כנו. השופטת הגיעה למסקנה כי אין ראיות להטיה כלשהי מצדה וכי התנהלותה עומדת במבחנים המשפטיים של משוא פנים.