עמ"נ 27523-12-18

תקציר

פסק הדין הנדון הוא הכרעה בשני ערעורים הנוגעים לחוק הכניסה לישראל, הנוגעים באופן ספציפי לאם אוקראינית קשישה (המערערת מס' 1) ובתה הישראלית (המערערת מס' 2). האם מבקשת להסדיר את מעמדה בישראל. הערעור הראשון, שהגישו המערערים, מערער על החלטה לפיה הם אינם עומדים בדרישות נוהל מתן מעמד להורה קשיש, המגדיר קשיש בודד כמי שאין לו ילדים נוספים או בן זוג בחו"ל. המערערים טוענים כי האם היא קשישה "בודדה" למרות שיש לה בן נוסף בחו"ל, ומנסים לפרש את ההגדרה באופן מרחיב. עם זאת, בית המשפט דוחה ערעור זה, מסכים כי האם אינה עונה על ההגדרה הפורמלית וקובע כי לא הוכחו נסיבות חריגות המצדיקות פרשנות שונה. יחסיה של האם עם בנה לא נותקו דיים, וראיות המערערים היו עמומות ולא מספקות. הערעור השני, שהוגש על ידי המשיב, מערער על החלטת הערכאה הנמוכה יותר להעביר את עניינה של האם לוועדה בין-משרדית לדיון מטעמים הומניטריים מיוחדים. המשיב טוען כי הסמכות שנקבעה בנוהל לא הופעלה ביעילות. שני הצדדים מסכימים כי ראש הדסק לא התייחס לכך כראוי, ובית המשפט מוצא כי דרך הפעולה הראויה היא להחזיר את התיק לראש הדסק להחלטה מנומקת בעניין. משכך, ערעורו של המשיב מתקבל בחלקו, והדיון בעניינה של האם מוחזר לראש הדסק. ההחלטה שלא להוציא את היולדת מישראל תעמוד על כנה עוד 30 יום לאחר החלטת ראש הדסק. כל צד יישא בהוצאותיו, והביטחון שהופקד יוחזר. פסק דין זה מבטל למעשה את החלטת בית המשפט הקודם להעביר את התיק לוועדה הבין-משרדית ובמקום זאת מחזיר אותו לראש הדסק לדיון מחדש.