ת"א 69176-03-17

תקציר

התיק שלפנינו עוסק בתביעת נזיקין נגד מדינת ישראל, בטענה למעקב הריון רשלני שבוצע בשני בתי חולים, דגיאני ואל-קודס, שגרם לנזקי הלידה של התובעות. תמצית טענת התובעים היא כי המדינה כשלה בחובת הזהירות כלפיהם בכך שלא הטילה חובה על כל בתי החולים בישראל לרכוש ביטוח אחריות מקצועית. עובדה זו, לטענתם, שללה מהם את היכולת לתבוע פיצויים על נזקיהם. המדינה, לעומת זאת, בחרה ביודעין שלא לאכוף חובה כזו, בעיקר בשל ההשלכות השליליות האפשריות על פעילות המוסדות הרפואיים ושוק הביטוח. מספר ועדות דנו בנושא, מתוך הכרה בצורך בביטוח חובה אך גם הכרה במורכבויות ובסיכונים הכרוכים בו. מאחר שאין חולק כי מוסדות רפואיים אינם נדרשים כיום לביטוח אחריות מקצועית, שאלת המפתח היא האם החלטת המדינה שלא להטיל חובה כזו מהווה רשלנות. השופט פותח בהתוויית העקרונות המשפטיים המסדירים את אחריות המדינה להחלטות מינהליות, ומדגיש כי ככלל לא מיוחסת למדינה רשלנות בהחלטות מסוג זה, במיוחד כאלה הכרוכות בשיקולי מדיניות רחבים. השופט מציין כי למדינה אמנם יש אחריות כלפי הציבור, אך יש לה גם שיקול דעת רחב בבחירת האמצעים למימוש אחריות זו. לאחר בחינה מעמיקה של הראיות והשיקולים שהציגו הצדדים, מגיע השופט למסקנה כי החלטת המדינה שלא לחייב ביטוח אחריות מקצועית למוסדות רפואיים לא הייתה רשלנית. החלטה זו התבססה על שיקולים סבירים וכבדי משקל, שמטרתם העיקרית הייתה למנוע פגיעה אפשרית בבריאות המטופלים וביציבותם הכלכלית של המוסדות הרפואיים. עוד מדגישה השופטת כי המדינה לא התעלמה מהסיכונים הכרוכים בכך ועשתה בחירה מושכלת לאחר דיונים נרחבים בפורומים מקצועיים שונים. החששות אליהם התייחסה המדינה כללו את העלייה הפוטנציאלית בתעריפי הביטוח, הסיכון לסגירת מוסדות רפואיים והיעדר תחרות בשוק הביטוח. השופט דוחה גם את טענת התובעים כי היה על המדינה להטיל חובה לשמור על רזרבה פיננסית מתאימה, וקובע כי הדבר אינו מעשי ואינו סביר להבטיח כיסוי במקרים של חדלות פירעון. באשר לטענתה של התובעת 4, שהריונה נוטר בבית החולים אל-קודס, מציינת השופטת כי טענות נוספות לרשלנות הקשורה לפעילות בית החולים למרות ליקויים לכאורה, טעונות בדיקה נוספת. עם זאת, השופטת מבהירה כי דחיית תביעת הביטוח אינה חלה על תביעה ספציפית זו. השופטת מוסיפה ומתייחסת לטענות נוספות שהעלו התובעות, ובהן הימנעותה לכאורה של המדינה מליידע את המטופלות על היעדר ביטוח ועל הרעיון של מעקב הריון "בחסות המדינה", ומוצאת אותן כחסרות שחר. לסיכום, השופט פוסק לטובת המדינה, דוחה את טענות התובעים 1 עד 3 ו-7 עד 12, ומציין כי החלטה נפרדת תתקבל לגבי תביעה 4 עד 6 במועד מאוחר יותר.