ה"פ 16519-06-13

תקציר

בנק מזרחי טפחות הגיש תביעה נגד יצחק בן משה ומשיבים נוספים, בה ביקש להוכיח כי נכסים מסוימים הרשומים על שם המשיבים אכן שייכים לבן משה, ולאשר את תפיסת הנכסים הללו לצורך פירעון חובותיו של בן משה לבנק, בסך של כ-40 מיליון ₪. הבנק טען כי בן משה רשם במרמה נכסים אלה על שמם של בני משפחה ומקורבים כדי להימנע מפירעון חובותיו. בן משה הכחיש את טענות הבנק וטען כי הוא אינו חייב כסף לבנק וכי הנכסים הם באמת בבעלות בני משפחתו. בית המשפט בחן את הראיות שהוצגו ופסק לטובת הבנק. היא קבעה כי בן משה היה הבעלים בפועל של הנכסים שבמחלוקת וכי רישומם על שם אחרים אינו אלא תחבולה להונות את נושיו. השופטת קיבלה את טענת הבנק כי היו "תגי מרמה" רבים בעסקיו של בן משה, לרבות חדלות פירעון, יחסים חשודים בין הבעלים הרשומים לבן משה וחריגה מההתנהלות העסקית הרגילה. באופן ספציפי, בית המשפט קבע כי בן משה הוא בעל המניות והשליטה היחיד בחברות רויאל בנייני יוקרה 2013 טופ בע"מ, רויאל בנייני יוקרה בע"מ ורויאל בנייני יוקרה 2010 בע"מ, וכי ניתן להשתמש בנכסיהן לפירעון חובותיו. בנוסף, קבע בית המשפט כי בן משה היה הבעלים של רכב מרצדס הרשום על שם אחותו ודירת פנטהאוז בבאר שבע, למרות רישומם על שם אחרים. עם זאת, בית המשפט לא הורה על תפיסת נכסיו של בן משה הקשורים למתחם השוק בחדרה, שכן מצא כי הוא מכר באמת ובתמים את מניות החברה המחזיקה בזכויות במתחם זה. כתוצאה מכך, הסמיך בית המשפט את הבנק ואת נאמני עיזבון פשיטת הרגל של בן משה לעקל את הנכסים הנ"ל כדי לעמוד בחובותיו של בן משה. כמו כן הורה השופט לבן משה לשלם את הוצאות המשפט של הבנק, לרבות שכר טרחה בסך 50 אלף שקל, תוך שהוא מחליט שלא לחייב את יתר המשיבים בהוצאות. פסק הדין לא התיר לבן משה לבצע שינויים כלשהם ברישום הנכסים ללא אישור בית המשפט לפשיטת רגל. ההחלטה ניתנה בהיעדרם של הצדדים ופרטיה נמסרו בפסק דין בכתב.