עמ"נ 11842-12-17

תקציר

פסק הדין דן בפרשנות הלשונית של החוק בכל הנוגע לבניית מרחבים מוגנים ולפטור מהיטל השבחה. מסקנת בית המשפט היא כי לשון החוק ברורה וחד משמעית בכוונתו להעניק פטור גורף מההיטל בגין כל בנייה של ממ"ד עד לגודל מסוים, ללא הבחנה בין תוספת בניה לבין בנייה חדשה. כוונת המחוקק הייתה להחיל את הפטור באופן רחב על כל מבני הממ"ד, וכל הבחנות שנועדו היו יכולות לבוא לידי ביטוי בחוק. בית המשפט מדגיש כי אין זה מתפקידו לשנות או לעוות את החוק, אלא לפרשו על פי לשונו. זאת ועוד, הפרשנות התכליתית שנטענה על ידי המערערת, הטוענת כי מטרת הפטור היא לעודד הקמת ממ"דים, נדחית אף היא. בית המשפט מאשר את החלטת ועדת הערר, הקובעת כי תכליתו הסובייקטיבית של הפטור היא להוזיל את עלות בניית הממ"דים, והדבר חל הן על מבנים קיימים והן על מבנים חדשים. השיקולים הביטחוניים העומדים מאחורי הצורך בחדרים ממ"דים מצדיקים הקלה על הקמתם, ללא קשר לשאלה אם קיימת חובה חוקית להקמתם. בדחותו את הערעור פוסק בית המשפט למשיבים הוצאות בסך 30,000 ₪ ומאשר את החלטת ועדת הערר.