בר"ע 70689-05-23

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את בקשת התובע לחופשה לצורך ערעור על החלטת המוסד לביטוח לאומי בנוגע לתביעתו לקצבה מיוחדת. התובע, שיוצג על ידי עורך דין, לא הגיש את תביעתו בתוך פרק הזמן הנדרש. על פי הלכת מאלו, לבית המשפט יש סמכות להאריך את המועד האחרון להגשת תביעה, אך התובע לא הגיש בקשה להארכה ולא סיפק נימוקים מיוחדים לעיכוב. השיהוי הממושך, יחד עם חוסר ההצדקה של התובע, והקושי לבחון את הליך קבלת ההחלטות ואת זכאותו לקצבה בשל חלוף הזמן, הכבידו מאוד על הארכת המועד. זאת ועוד, טענות התובעת בדבר פגמים בהתנהלות המכון ומידע מטעה לא נתמכו בראיות ולא היוו סיבות מיוחדות לשיהוי. בית המשפט הדגיש כי מערכת היחסים בין התובע לבא כוחו, לרבות פגמים כלשהם בה, אינה מצדיקה את הארכת המועד. מאחר שהתובע לא הוכיח את זכאותו לקצבה מיוחדת, לא ניתן היה להאריך את ההחלטות הקודמות שדחו את תביעתו. ככלל, השיהוי הממושך, בצירוף היעדר נסיבות חריגות והאתגרים שמציב הזמן שחלף בבחינת זכאותו של התובע, הביאו את בית המשפט לדחות את בקשת רשות הערעור.