ת"א 751/08

תקציר

המקרה המדובר סובב סביב תאונת דרכים קטלנית שאירעה סמוך לטייבה, בה היה מעורב רכב המבוטח על ידי כלל ביטוח. המחלוקת העיקרית היא האם כלל פטורה מאחריות לפי סעיף 13 לפקודת ביטוח רכב מנועי. סעיף זה עוסק בהעברת בעלות ברכב וביכולתו של המבטח לתבוע פטור מאחריות בשל העברה כאמור. המבטחת טוענת כי הנהג, שלא היה אזרח ישראלי, היה תושב הרשות הפלסטינית, ולו ידעו על המכירה לא היו מבטחים אותו. המחלוקת העובדתית המרכזית היא מעמד התושבות של הנהג המנוח, כאשר כלל טוען כי הוא היה תושב השטחים, בעוד התובע טוען כי היה תייר מגרמניה. השופט בוחן בקפידה את הראיות שהוצגו ומגיע למסקנה כי הנהג המנוח אכן היה תושב השטחים. מסקנה זו מתבססת על גורמים שונים: דרכונו ורישיון הנהיגה הגרמני של הנהיגה, נישואיו וילדיו המתגוררים בשטחים, כניסותיו ויציאותיו התכופות מישראל ונסיבות חידוש הביטוח. לאחר קביעת תושבותו של הנהג המנוח, עובר בית המשפט לבחון האם סירובה של כלל לבטח את תושבי השטחים הוא סביר. חברת הביטוח מצדיקה את עמדתה בכך שהיא מסבירה את הקשיים בביטוח אנשים מחוץ למדינת ישראל, את היעדר התשתיות ואת הנטל הכלכלי הפוטנציאלי. השופט מוצא טעמים אלה תקפים ואובייקטיביים ופוסק לטובת כלל וקובע כי לו היו מודעים לתושבותו של הנהג, לא היו מבטחים אותו. זאת ועוד, השופטת מציינת כי הימנעותה של חברת הביטוח מבירור ספציפי של מעמד התושבות של המבקש אינה פוגעת בעמדתם, שכן שאלה זו אינה מרכזית בדיון בסעיף 13 לפקודת הביטוח. לבסוף, השופטת מתייחסת לשני עניינים פרוצדורליים, וקובעת כי הם אינם רלוונטיים לתוצאת התיק: עיקול עזבונו של המנוח כנתבע וחובת המוכר להודיע למבטח על מכירת הרכב. לסיכום, התביעה נגד כלל נדחית, החלטה שהתקבלה בצער עבור המשפחה השכולה, שעשויה להידרש לתבוע פיצויים מהקרן המתאימה הפועלת בשטחים. ההוצאות אינן נפסקות לאף אחד מהצדדים בהתחשב בנסיבות הטרגיות.