עפ"ג 20857-03-14

תקציר

הערעור מתייחס לעונשו של המערער באשמת ביצוע עבירות אלימות. המערער טען, כי שגה בית משפט קמא בכך שהביא בחשבון נסיבות מחמירות הקשורות לביצוע העבירה שלא פורטו בכתב האישום. בית המשפט דחה טענה זו בקובעו כי הראיות לנסיבות אלה הוצגו במהלך הדיון ולשני הצדדים ניתנה הזדמנות לטעון לגביהן. לפיכך, בית המשפט היה רשאי להתחשב בהם בגזר הדין, מה גם שהמערער הודה בכתב האישום לאחר שמיעת הראיות. עוד טען המערער כי היה על בית משפט קמא להורות על חפיפה בין שני עונשי המאסר על תנאי, שהיו תלויים ועומדים נגדו, ולא לרוץ ברצף. בית המשפט קיבל טענה זו בחלקה, בקובעו כי בעוד שברירת המחדל של ריבוי עונשי מאסר על תנאי היא שהם חופפים, במקרה זה הם צריכים לרוץ ברצף, אך בחפיפה חלקית, בהתחשב בנסיבות העבירה. החלטת הרוב של השופטים שרון-נתנאל וגרשון קיבלה אפוא את הערעור בחלקו והורתה על קיצור עונשו של המערער ל-37 חודשים. השופט סעב חלק על כך והציע לדחות את הערעור כולו.