ע"א 323/86

תקציר

פסק הדין דוחה הן את הערעור והן את הערעור שכנגד על פסק דין קודם הקשור לרישום ירושה. התיק סובב סביב דירה המושכרת על ידי הקרן הקיימת לישראל והמחלוקת היא על זכויות הרישום. המערער, גרש לרנר, תושב ונצואלה ואחיה של אמו המנוחה של המשיב הראשון, זהבית ניב, טען כי הדירה נקנתה מכספו ויש לרשום אותה על שמו. המשיבים הם זהבית ניב, מינהל מקרקעי ישראל ורשם מקרקעי חיפה. טענתו של לרנר מתבססת על תצהיר חתום לכאורה על ידי אמו של המשיב, לפיו הדירה שייכת לרנר. עם זאת, השופט מדרגה ראשונה מצא כי המסמך, אף שנחתם, אינו משקף את מטרתו המיועדת ומטיל ספק באמינותו בשל חוסר עקביות ועיכובים בהגשת התביעה. ערכאת הערעור מסכימה עם החלטת השופט מדרגה ראשונה, ומציינת את נטל ההוכחה הגבוה בתביעות ירושה ואת האותנטיות המוטלת בספק של המסמך. בנוסף, הערעור הנגדי בעניין ההוצאות נדחה אף הוא, שכן בית המשפט מסכים עם החלטת השופט מדרגה ראשונה שלא לפסוק הוצאות, בנימוק של נסיבות מיוחדות. ההחלטה מדגישה את סטנדרט ההוכחה המוגבר בתיקי ירושה ומאשרת את פסק דינה של הערכאה הנמוכה יותר, תוך שהיא מותירה הן את הערעור והן את הערעור שכנגד ללא הצדקה.