ת"א 671/05

תקציר

התובעים, משווקי תבלינים, האשימו את הנתבעים, גם הם משווקי תבלינים, בהפרת זכויות יוצרים וגניבת עין, בשל הדמיון הרב בין הצנצנות בהן משווקים הנתבעים את תבליהם לבין התוויות שהודבקו עליהן, שהיו כמעט זהות לאלה של התובעים. התובעים ביקשו צו מניעה קבוע ופיצוי ללא הוכחת נזק. הנתבעים טענו כי לבית המשפט אין סמכות מקומית לגביהם, כי לתובעים אין עילת תביעה נגדם וכי טענות התובעים לא הוכחו. באשר לסמכות השיפוט, קיבל בית המשפט את טענת התובעים כי התבלינים של הנתבעים שווקו גם בחנות בתחום השיפוט של מחוז חיפה, ועל כן לבית המשפט יש סמכות לדון בתיק. בית המשפט דחה גם את טענת הנתבעים בדבר היעדר יריבות בין הצדדים, שכן מצא כי העסק הינו עסק משפחתי, וכי טענות הנתבעים בעניין זה אינן נתמכות. בסוגיית גניבת העין מצא בית המשפט כי קיימת סבירות לא מבוטלת לבלבול צרכני בין צנצנות ותוויות התבלינים של התובעים והנתבעים. עם זאת, התובעים לא הצליחו להוכיח כי הצנצנות שלהם רכשו מוניטין בקרב הלקוחות, וזו דרישה לגניבת עין. לפיכך, התביעה בגין גניבת עין נדחתה. באשר להפרת זכויות יוצרים, קבע בית המשפט כי עיצוב הצנצנת אינו מוגן בדיני זכות יוצרים, אלא כפוף להוראת סעיף 22 לחוק זכות יוצרים, השולל במפורש הגנת זכות יוצרים מיצירות הראויות לרישום כפטנט או כמדגם. עוד ציין בית המשפט כי הצנצנות הן פונקציונאליות ובעלות תכלית מעשית, ולכן יש לנקוט משנה זהירות במתן הגנת זכויות יוצרים. לפיכך, נדחתה גם תביעת התובעים להפרת זכויות יוצרים. בית המשפט המשיך ודן בטענת התובעים לעשיית עושר ולא במשפט. התובעים השקיעו זמן וכסף בעיצוב הצנצנת, והשימוש שעשו הנתבעים בעותק כמעט מושלם של הצנצנת היווה התעשרות ללא זכות חוקית. בית המשפט מצא כי נסיבות המקרה עומדות בדרישות עילת תביעה בגין עשיית עושר ולא במשפט. לפיכך, פסק בית המשפט לטובת התובעים, והורה לנתבעים להפסיק לשווק, לייצר או להשתמש בצנצנות שבמחלוקת. צו מניעה זה יעמוד בתוקפו עד להחלטת רשם הפטנטים והמדגמים בבקשת התובעים לרישום דגימה מהצנצנת, ולמשך שישה חודשים נוספים לאחר החלטת הרשם, אך לא יותר משנה מיום מתן פסק הדין. כמו כן חויבו הנתבעים לשלם לתובעים סך של 40,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, וכן הוצאות התובעים ושכר טרחת עורכי דין.