ת"פ 56488-03-16

תקציר

הנאשם הואשם בעבירות נשק כשותף וסיוע לחבלה בכוונה מחמירה. האירוע התרחש כאשר הנאשם נהג ברכב לביתו של המתלונן באחד הכפרים, כאשר יאסר יושב לידו ואחמד במושב האחורי. יאסר יצא מהרכב ולאחר שהלך לכיוון הבית ירה לעברו כדורים. לאחר מכן חזר לרכב, בו המתינו הנאשם והאחמד, והם עזבו את המקום יחד. השאלה הייתה האם הנאשם ידע שיאסר מחזיק אקדח וכי בכוונתו לירות. המשטרה חקרה את המקרה לעומק, אך אף אחד מ-15 הנחקרים לא אישר את ידיעתו המוקדמת של הנאשם על האקדח או על הירי. האירועים תועדו בחלקם במצלמות אבטחה. בתיעוד נראה יאסר אוחז בחפץ בלתי מזוהה, אותו החביא לפני שיצא מהרכב ושב אליו לאחר הירי. לא הוכח כי הנאשם ראה את האקדח ולא הייתה לו סיבה לחשוד בירי. ביתו של המתלונן לא נראה מהמקום בו חנו כלי הרכב, וגודלו של האקדח לא היה ידוע. התובע טען כי ניתן להסיק את ידיעתו של הנאשם מביקורו בזירה פעמיים לפני הירי, אך השופט לא הסכים, מה גם שאף אחד מהחברים שנחקרו לא אישר כוונה פלילית. עדותו של הנאשם, בה טען כי לא ידע מראש על האקדח, לא הייתה משכנעת דיה כדי להפריך את דבריו. יתר על כן, התובע לא הציג ראיות מספיקות להוכחת אשמתו של הנאשם מעבר לספק סביר. לפיכך, זיכה השופט את הנאשם מכל האישומים בשל היעדר ראיות מספיקות המאשרות את ידיעתו על האקדח או בורותו המכוונת.