עע"מ 2398/08

תקציר

הסוגיה המרכזית במקרה זה סובבת סביב פרשנות המונח "הקצאת משאבים בלתי סבירה" בהקשר של חוק חופש המידע. המשיב, שהוגש נגדו כתב אישום בגין העלבת עובד ציבור לאחר שפרסם מאמר ביקורת על הרב הצבאי הראשי, ביקש מידע על החלטות קודמות של התביעה כדי לבסס הגנה של אכיפה בררנית. משרד המשפטים דחה תחילה בקשה זו, בנימוק של עומס מופרז שהיא תטיל עליה, שכן היא תהיה כרוכה בבחינת מקרים רבים בעבר. עם זאת, בית המשפט המחוזי פסק לטובת המשיב והורה למדינה לגלות את המידע, בקובעו כי הצורך במידע זה לצורך ביסוס הגנה פלילית מצדיק את הקצאת המשאבים. המדינה ערערה בטענה כי פסק הדין מהווה תקדים שעלול להוביל נאשמים בפלילים לבקש נתונים נרחבים על העבר של התביעה, ובכך להכביד על תפקידה העיקרי של התביעה. הערעור בחן את האיזון בין האינטרס הציבורי בשקיפות לבין הנטל המינהלי על המדינה. בסופו של דבר, קבע בית המשפט העליון כי יש להגביל את הגילוי לתקופה של שלוש שנים, עליה ויתרה המדינה מלכתחילה, ובכך לשמור על הקצאת משאבים סבירה תוך הכרה בצרכי ההגנה של המשיב ובאינטרס הציבורי בפיקוח ובשקיפות על החלטות התביעה.