ע"פ 18/08

תקציר

כתב אישום הוגש נגד המערער, מורה במקצועו, בגין תקיפת תלמיד קטין בכיתתו. בתחילה הודה הנאשם באשמה אך בהמשך הגיע להסדר טיעון והודה בכתב אישום מתוקן. במסגרת העסקה הורשע המערער בתקיפה פשוטה, אך שאלת הרשעתו נותרה פתוחה עד לקבלת תסקיר משירות המבחן. השירות המליץ שלא להרשעה, תוך ציון תכונותיו החיוביות של המערער ותרומתו לבית הספר. עם זאת, בית משפט קמא אישר את ההרשעה, תוך שהוא מדגיש את חומרת העבירה, את הצורך בהרתעה ואת המסר הציבורי. המערער ערער וטען כי שגה בית משפט קמא בהשארתו על כנו את ההרשעה וכי נסיבות חריגות מצדיקות הימנעות ממנה. ערכאת הערעור הסכימה עם פסק דינו של בית משפט קמא, תוך הדגשת חומרת העבירה, הצורך בהרשעה ואפקט ההרתעה. הם הכירו בתכונותיו החיוביות של המערער, אך קבעו כי האינטרס הציבורי גובר על הנסיבות הפרטניות. בית המשפט דחה את הערעור, אישר את ההרשעה וקבע כי העונש סביר. בפסק הדין הודגש כי סוגיית המשך העסקתו של המערער צריכה להיקבע על ידי נציבות שירות המדינה על סמך העבירה ולא על סמך ההרשעה עצמה.