עע"א 1613/91

תקציר

פסק הדין דוחה את הערעור כולו. סגן הנשיא מ' אלון מסכים עם דיונו המפורט של השופט ברק בדבר ההבחנות בין תחולה רטרוספקטיבית, פרוספקטיבית ואקטיבית של חוקים, אם כי הוא מדגיש כי פרשנות שיפוטית צריכה לתת עדיפות למשמעותה המילולית ולכוונתה של חקיקה. השופט י' בך מסכים עם החלטת ועדת השחרורים לשלול את רישיונה של לילך פרי על סמך הוראות פרוצדורליות שנוספו לפקודת בתי הסוהר לפני פקיעת רישיונה, ללא השפעה מהותית על תנאיה, וקובע כי אין כאן עניין רטרואקטיבי. הוא חולק על נחיצותה של קטגוריית "התחולה האקטיבית" של ברק, ומציע שהיא מתאימה לתחולה פרוספקטיבית משום שהיא נוגעת לחוקים המשפיעים על פעולות עתידיות גם אם הן קשורות לתנאים קיימים, תוך שימוש בדוגמה של חוק המעניש דירקטורים על הפרת אמונים. באך טוען כי ללא קשר למינויו הקודם של דירקטור, חוקים אלה נועדו להרתיע מפני התנהגות בלתי הולמת בעתיד, ומעמד המינוי בעבר לא אמור לשנות את אופיו הפרוספקטיבי. הוא מדגיש את החשיבות של מיקוד הפרשנות המשפטית בהיבטים צופי פני עתיד או רטרוספקטיביים ומציין כי הדבר מתיישב עם פרקטיקות המשפט האנגלי. בסופו של דבר, כל השופטים מסכימים עם פסק הדין הדוחה את הערעור.