ת"צ 17506-08-14

תקציר

המבקשת טענה כי העירייה הטילה קנסות מופרזים בגין עבירות חניה וגבתה שלא כדין תשלומים ממנה ומאחרים הממוקמים באופן דומה. היא הגישה תביעה ייצוגית נגד העירייה בשם כל מי שנדרש לשלם את הקנסות הללו והוצאות גבייה נוספות. המבקש טען כי העירייה נוקטת באופן שיטתי בשיטה היקרה ביותר לגביית חובות, שהיא עיקול מטלטלין, במקום שיטות זולות יותר כגון עיקולים אלקטרוניים או צד ג'. עוד טענה כי העירייה גובה את הסכום המרבי המותר בחוק עבור כל פעולת גבייה, ללא קשר לעלות הממשית שנגרמה, וכי היא גובה אגרות בגין פינוי מטלטלין גם כאשר החוב משולם לפני ביצוע הפינוי. בעירייה הכחישו את הטענות וטענו כי התנהלותה סבירה וחוקית. בית המשפט בחן האם הוכיח המבקש את קיומן של שאלות משותפות של עובדה או משפט בין חברי הקבוצה והאם תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת ביותר לפתרון הסכסוך. בית המשפט מצא כי המבקש לא הוכיח כי העירייה נקטה באופן שיטתי בעיקול מטלטלין בכל המקרים, וכי קיימת שונות משמעותית בין חברי הקבוצה בשאלות של דין ועובדה. עם זאת, בית המשפט אישר את התביעה הייצוגית בנוגע לשתי תביעות: 1. חיובי העירייה בגין הוצאת מטלטלין והובלתם, גם כאשר החוב שולם לפני ביצוע הפינוי. בית המשפט קבע כי התנהלות העירייה הייתה חוקית, שכן ההוצאות שהוצאו היו סבירות ונחוצות לגביית החובות. 2. נוהג העירייה לגבות את הסכום המרבי המותר בחוק עבור כל פעולת גבייה, מבלי לבחון את העלות הכרוכה בפועל. בית המשפט קבע כי המבקשת זכאית להחזר של כל סכום החורג מהוצאותיה הישירות של העירייה. התובענה הייצוגית אושרה לתקופה שבה בוצעה לכאורה גביית ההוצאות שלא כדין. העירייה חויבה בהוצאות הגשת הבקשה בסך 20,000 ₪.