סע"ש 8725-09-20

תקציר

התובע, עובד הנתבעת, תבע פיצויים שונים הקשורים להעסקתו, לרבות שעות נוספות שלא שולמו, פיצויי פיטורים והפרשות לפנסיה. הנתבע טען כי התובע התפטר וכן תבע שכנגד ניכויים שונים. בית הדין מצא כי הנתבעת לא מסרה לתובע הודעת העסקה, דבר שהעביר את נטל ההוכחה לנתבעת. הנתבעת לא הצליחה להוכיח מרכיבים מרכזיים בתיק, לרבות מועד תחילת עבודתו של התובע, משרתו של התובע ושכרו, בשל חוסר עקביות בראיות ואי זימון רואה החשבון שהכין את תלושי השכר כעד. עוד נמצא כי תלושי השכר שהוגשו אינם אותנטיים, שכן הם לא שיקפו את תנאי העבודה בפועל, והמשיבה לא יכלה להסביר אותם כראוי. באשר לנסיבות סיום העסקתו של התובע, מצא בית הדין כי התובע לא הוכיח כי פוטר, אך באותה מידה הנתבע לא הוכיח כי התובע התפטר. לפיכך, נמצא כי הפיטורים היו הדדיים, והתובעת לא הייתה זכאית לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין או אי מתן הודעה מוקדמת על פיטורים. אולם, מאחר שהנתבע לא הצליח להוכיח את תביעתו שכנגד לניכוי דמי הודעה, נדחתה טענה זו. בית המשפט פסק לתובע 49,608 ש"ח תשלום שעות נוספות, 126,700 ש"ח הפקדות לפנסיה חלופית ופיצויי פיטורים, 22,491 ש"ח דמי הבראה, 41,400 ש"ח לפדיון ימי חופשה, 31,800 ש"ח דמי חגים, 8,453 ש"ח הפרשות לקרן השתלמות ו-2,500 ש"ח פיצויים לפי חוק הגנת השכר. כמו כן הורה בית המשפט לנתבעת לשלם לתובע הוצאות בסך 15,000 ₪. בסך הכל חויבה הנתבעת לשלם לתובע סך של 282,952 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה, בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. עוד נקבע בהחלטה כי ניתן להגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה.