רע"א 321/07

תקציר

המקרה הנדון נסוב סביב בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, אשר דחה את ערעורם הקודם של המבקשים בעניין דרישת הפקדת ערבות. המצב החל כאשר המשיב מס' 1 מונה בשנת 1998 ככונס נכסים לניהול ומכירת נכסים בבעלות אביו המנוח של המבקש מס' 1 וחברה משפחתית. בפברואר 2006 הגישו המבקשים תביעה בטענה לרשלנות בניהול ומכירת נכסים אלה, ותביעה בהיקף של קרוב ל-8 מיליון שקל. עם זאת, בית המשפט חייב אותם להפקיד ערבות בסך 15 אלף שקל, בנימוק של ספקות לגבי מעמדם הכלכלי וחוזק התביעה. המבקשים טענו נגד זה, הדגישו את הפטור שלהם מאגרות בית משפט ואת המאבקים הכספיים שלהם, וטענו כי ערבות חובה מונעת מהם למעשה גישה לבית המשפט. בית המשפט המחוזי אישר את ההחלטה, תוך הדגשת היעדר סיכוי ממשי בתביעה והתנהלות מפוקפקת מצד המבקשים. המבקשים ביקשו ערעור נוסף, בטענה כי הערבות שהוטלה אינה הוגנת, שכן היא מגבילה את זכותם לצדק. עם זאת, הרשות הבוחנת לא מצאה עניין משפטי או ציבורי משכנע לשקול מחדש את החלטת בית המשפט המחוזי והדגישה כי סכום הערבות היה מידתי לגודל התביעה. פסק הדין הבחין בין פטור מאגרה לבין ערבות, וציין שיקולים שונים כגון סיכויי ההצלחה. בסופו של דבר, בהתחשב הן בהשלכות הכספיות על המבקשים והן בהגינות הפרוצדורלית של המשיבים, דחה בית המשפט את בקשת הערעור והותיר את דרישת הערבות על כנה. החלטה זו איזנה בין זכותם של המבקשים לגישה לבית המשפט לבין הצורך של המשיבים לשאת בהוצאות במקרה של כישלון התביעה.