רע"א 59991-12-25

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (סגנית נשיא השופטת אביגיל כהן) בבקשת רשות ערעור רע"א 59991-12-25, תוך התמקדות בעקרונות המשפטיים ובחידושים שעשויים לנבוע מההחלטה: **רקע עובדתי ותמצית ההליך:** ההליך החל כתביעה אזרחית (ת"א 64386-06-21) שהוגשה על ידי עיריית תל אביב-יפו נגד 22 נתבעים, במטרה לחייבם בשיפוץ חזיתות בניין ברחוב דיזנגוף 207 בתל אביב. נתבע 7, מר אמיר ורדימון ז"ל, נפטר והוחלף על ידי המבקשת, גב' הדרה ורדימון סלס. הסכמות הושגו בין התובעת לרוב הנתבעים, אך לא עם המבקשת. המבקשת, כנתבעת 7, הגישה כתב הגנה וטענה כי דרישת העירייה מבוססת על שיקולים אסתטיים ולא בטיחותיים, שכן לא קיימת סכנה בטיחותית בבניין. היא הציעה פתרונות שיפוץ זולים יותר. לאחר הגשת תצהירי עדות ראשית, בהם לא צורפה חוות דעת מומחה, הגישה המבקשת בקשה בשלב מאוחר של ההליך (אפריל 2025, כשנתיים וחצי לאחר המועד שנקבע להגשת תצהירים) להתיר זימון עד מומחה והגשת חוות דעת מטעמה. היא נימקה זאת בפסק דין שניתן בתיק אחר ובדרישת שיפוץ חדשה מצד העירייה, לטענתה, שיש בה כדי להצביע על סכנה. בית משפט השלום דחה את הבקשה, בקובעו כי הוגשה באיחור ניכר, שהראיה אינה רלוונטית, וכי אין הצדקה לפתוח מחדש את שלב הראיות. המבקשת הגישה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי. **החלטת בית המשפט המחוזי וניתוחה המשפטי:** בית המשפט המחוזי (סגנית נשיא השופטת אביגיל כהן) דחה את בקשת רשות הערעור, אף ללא צורך בתשובת המשיבה. ההחלטה מתבססת על מספר עקרונות משפטיים מהותיים: 1. **מעמדן של החלטות ביניים והתערבות ערכאת הערעור:** * **עקרון:** על פי סעיף 52(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, ערעור על החלטה אחרת (שאינה פסק דין סופי) ניתן רק במקרים חריגים, כאשר הותרת ההחלטה על כנה עד תום ההליך עלולה להסב נזק בלתי הפיך או להוביל לניהול הליך מיותר או שגוי. * **יישום:** בית המשפט קובע כי במקרה זה לא מתקיימים התנאים החריגים המצדיקים מתן רשות ערעור על החלטת ביניים. דחיית הבקשה להגשת ראיה בשלב מאוחר אינה גורמת נזק בלתי הפיך, שכן במידה והמבקשת תמצא כי נפגעה, תוכל להעלות טענה זו במסגרת ערעור על פסק הדין הסופי. 2. **היקף ההתערבות בהחלטות דיוניות-ניהוליות:** * **עקרון:** החלטות הנוגעות לזימון עדים, הגשת ראיות וניהול ההליך הן סמכות דיונית-ניהולית מובהקת של הערכאה הדיונית (בית משפט השלום במקרה זה). היקף ההתערבות של ערכאת הערעור בהחלטות אלו הוא מצומצם. * **יישום:** השופטת מדגישה כי בית משפט השלום פעל במסגרת סמכותו הדיונית-ניהולית, והתערבות ערכאת הערעור אינה מוצדקת. 3. **סמכות בית המשפט לסרב לבקשה לזימון עד:** * **עקרון:** סעיף 1(ב) לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971, מעניק לבית המשפט סמכות לסרב להוציא הזמנה לעד אם אין בה צורך או אם היא נתבקשה למטרה שאיננה גילוי האמת. * **יישום:** בית המשפט בחן את הבקשה על בסיס עקרון זה, וקבע, בין היתר, כי הראיה אינה רלוונטית ובשלב מאוחר זה אינה משרתת את גילוי האמת. 4. **שיקולים בבחינת בקשה מאוחרת להגשת ראיות:** * **עקרון:** כאשר בית משפט בוחן בקשה מאוחרת להגשת ראיות, עליו לשקול מגוון שיקולים, לרבות: שלב ההליך, אופי הראיה, מידת תרומתה לחקר האמת, מועד גילויה על ידי המבקש, והנימוק לאיחור. * **יישום:** בית המשפט יישם עקרונות אלו באופן קפדני: * **שלב ההליך:** הבקשה הוגשה בשלב מתקדם של ההליך, למעלה משנתיים וחצי לאחר המועד שנקבע. * **אופי הראיה ורלוונטיות:** בית המשפט קמא קבע כי חוות הדעת אינה רלוונטית. בית המשפט המחוזי לא התערב בקביעה זו, וכן הדגיש את חוסר ההסבר הענייני מדוע לא ניתן היה להשיג את הראיה במועד. * **הנימוק לאיחור:** הטענות בדבר פסק דין בתיק אחר ודרישת שיפוץ חדשה נדחו כלא מספקות להצדקת האיחור. * **התנהלות המבקשת:** בית המשפט הצביע על סתירות בהתנהלות המבקשת. ראשית, היא טענה בכתב הגנתה כי אין סכנה בטיחותית, ורק לאחר מכן, שנים לאחר מכן, ביקשה להוכיח את ההפך באמצעות חוות דעת. שנית, היא עצמה הציעה פתרונות שיפוץ זולים, דבר המערער את הטענה בדבר נחיצותה של חוות דעת להוכחת סכנה. 5. **עקרון "החבילה האחת":** * **עקרון:** על פי תקנה 66 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, ופסיקה רבה, נקודת המוצא היא שעל בעל דין להגיש את ראיותיו (לרבות חוות דעת מומחה) "בחבילה אחת" במועד שנקבע לכך. * **יישום:** המבקשת כשלה בהגשת ראיותיה במועד, תוך הפרה ברורה של עיקרון זה. **חידושים משפטיים אפשריים:** בעוד שההחלטה בעיקרה מסתמכת על עקרונות משפטיים מבוססים וידועים, ניתן להצביע על מספר היבטים שראויים לציון: * **הדגשת החשיבות של עקביות בהליך המשפטי:** ההחלטה מדגישה כיצד חוסר עקביות בהצגת הטענות והראיות (מכחישת סכנה להוכחת סכנה, והצגת פתרונות פשוטים לדרישת שיפוץ מקיף) פועלת לחובת המבקש. הדבר מחזק את הדרישה מבעלי דין להציג עמדה ברורה וקו טיעונים עקבי לאורך ההליך. * **הגבלת גמישות בהגשת ראיות בשלב מאוחר:** ההחלטה מבהירה כי טענות על שינוי נסיבות (כמו פסק דין בתיק אחר או דרישה חדשה) אינן מצדיקות באופן אוטומטי הגשת ראיות באיחור ניכר, במיוחד כאשר לא הוכח כי לא ניתן היה להשיג את הראיה במועד המקורי, וכן כאשר ההתנהלות הקודמת של המבקשת סותרת את הצורך המאוחר בראיה. * **הדגשת תפקיד הערכאה הדיונית:** בית המשפט המחוזי שב ומדגיש את מרכזיות שיקול הדעת של הערכאה הדיונית בהחלטות ניהוליות, ומצמצם את טווח ההתערבות של ערכאת הערעור, למעט במקרים קיצוניים. **מסקנה:** בית המשפט המחוזי דחה את בקשת רשות הערעור, תוך שהוא מדגיש את חשיבותן של החלטות דיוניות, את סמכותו של בית המשפט הדיוני, ואת הכללים הנוגעים להגשת ראיות באיחור. ההחלטה משקפת גישה שמרנית בנוגע להתערבות בהחלטות ביניים, ומחזקת את העיקרון שעל בעלי דין לנהל את הליכי ההוכחה שלהם באופן יעיל ומסודר, במועדים שנקבעו לכך. הסנקציה המוטלת במקרים של איחור בהגשת ראיות, כאשר אין לכך הצדקה מספקת, היא מניעת הגשת הראיה, והדבר ניתן להשגה במסגרת ערעור על פסק הדין הסופי.