ב"ל 70683-03-19

תקציר

פסק הדין דן בזכאותו של בן זוג שנותר בחיים למענק פטירה מוגדל לפי סעיף 310 לחוק הביטוח הלאומי בעקבות פטירת נכה. התובעת, שהייתה נשואה למנוח, ביקשה לקבל את המענק המוגדל. הדיון נסוב סביב פרשנותו של סעיף 310(ג)(3), הקובע כי הכנסתו הממוצעת של בן הזוג שנותר בחיים לא תעלה על כפל השכר הממוצע בשנה שקדמה לפטירת המנוח. בית המשפט בחן האם יש להתחשב בהכנסות מדמי שכירות המיוחסות לתובעת וברווחים מפיקדונותיה וחסכונותיה בחישוב הכנסתה הממוצעת. הנתבעת, שייצגה את המוסד לביטוח לאומי, טענה כי יש לחשב את כל הכנסות השכירות ורווחי הריבית כהכנסתה של התובעת, ובכך לפסול אותה מהמענק המוגדל. עם זאת, בית המשפט חלק על חישוביו של הנאשם, ומצא אותם כבלתי הגיוניים ובלתי נתמכים בראיות. נקבע כי יש לראות את הכנסות השכירות כהכנסה משותפת של שני בני הזוג, ורק מחצית ממנה יש לייחס לתובע. בנוסף, דחה בית המשפט את חישובי הנתבעת בנוגע לרווחי הריבית מפיקדונות התובעת, וקיבל את טענת התובעת כי הכנסות הריבית לא באו לידי ביטוי בדוחות השומה. יתר על כן, בית המשפט קבע כי הנתבע היה צריך לחשב את הכנסות השכר של התובע על בסיס השנה שקדמה לפטירת המנוח, מה שלא היה המקרה בשומת הנתבעת. משכך, קיבל בית המשפט את התביעה והורה לנתבעת לחשב מחדש את זכאות התובע למענק המוגדל תוך שימוש בפרמטרים הנכונים. כמו כן חויב הנתבע לשאת בהוצאות המשפט של התובעת ולשלם את שכר טרחת עורך דינה, בסך 5,000 ₪ בתוך 30 יום. עוד נקבע בפסק הדין כי לצדדים הזכות לערער על ההחלטה בבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. ככלל, פסק הדין העדיף את עמדתה של התובעת, והבטיח כי הכנסתה תחושב באופן מדויק ובהתאם לחוק, דבר שיכול עשוי לזכות אותה במענק מוות משופר לפי סעיף 310.