ת"פ 4765-08-14

תקציר

השופט פותח בסיכום הגרסאות השונות של האירוע שמסרו הנאשם, הקורבן (ערן) והמתלוננת (אמו של ערן). השופט מוצא את גרסתו של ערן כמדויקת ביותר, והיא שהנאשם טפח לו פעם או פעמיים על הכתף או על הזרוע העליונה. על פי העדויות, האירוע התרחש לאחר ויכוח בין הנאשם לערן, שקדמו לו ויכוחים רבים נוספים בשנה הקודמת. אמו של ערן הוזעקה למקום והנאשם חש מאוים הן על ידי ערן והן על ידי אמו, מה שגרם לה להיכנס לפאניקה. לאחר מכן פונה השופט לשאלה האם מעשיו של הנאשם מהווים עבירה פלילית. נמצא כי אופיו של המעשה, בהיותו תקיפה קלה שלא גרמה נזק או פגיעה, יחד עם הנסיבות שבהן התרחש, אינם מצדיקים אחריות פלילית. השופט מדגיש את אופיו המינורי של המעשה, ומציין כי הוא נמצא ברף הנמוך ביותר של עבירות תקיפה, וכי מקרים דומים הסתיימו בזיכוי. השופט שוקל גם את תוצאות המעשה וקובע כי הן מזעריות, שכן הוא לא הותיר סימן או פגיעה, וכי ערן עצמו לא הרגיש צורך לערב את המשטרה. לבסוף, השופט בוחן את האינטרס הציבורי באכיפת החוק במקרה זה ומוצא כי נוכח אופיו המינורי של המעשה, התנהגותו של ערן שהובילה לאירוע, חוסר העניין שלו בהמשך העניין והנסיבות הכלליות, אין עניין ציבורי בהרשעת הנאשם. השופט מגיע למסקנה כי מעשיה של הנאשמת נופלים תחת הגנת "זוטות", כהגדרתה בסעיף 34ז לחוק העונשין, ולכן מזכה אותה. כמו כן, השופטת דנה בדגש ששמה התביעה על שוויון בין גברים לנשים, וקובעת כי יישום מכני של השוויון במקרה זה יביא לעוול. תחת זאת, השופטת טוענת לתחולה מהותית של השוויון, המביאה בחשבון את ההבדלים בין שיעורי האלימות של גברים ונשים, כמו גם את נסיבות חייו הספציפיות של הנאשם בעת האירוע. השופט מגיע למסקנה כי במקרה זה, תחולתו המהותית של השוויון תומכת בזיכויו של הנאשם.