ת"א 32302-11-20

תקציר

בית המשפט מבהיר כי לא יתייחס לתביעות שיושבו בעבר ועומד על החלטתו הקודמת. המחלוקת העיקרית נוגעת לחבותו האישית של הנתבע לחוב, שקיומו אינו שנוי במחלוקת. התובעים מבקשים להטיל על הנתבעת אחריות כבעלת מניות וכדירקטורית בחברה, בטענה לרשלנותה ומעורבותה במעשי מרמה הנוגעים ליהלומים מסוימים. עם זאת, בית המשפט מדגיש את חשיבותו של נרטיב עובדתי עקבי, ומוצא כי טענת התובעים אינה עקבית ואינה קוהרנטית. לטענתם, עסקאותיהם היו עם אדם פרטי, ירדן, ולא עם החברה, אך הם תובעים את הנתבעת על בסיס תפקידה בחברה. הדבר סותר את טענתם כי החברה אחראית ומערער את מעמדם. זאת ועוד, בית המשפט אינו מוצא כל הצדקה לטענת התובעים בדבר מעורבותה הפעילה של הנתבעת בענייני החברה. הנתבעת ועדים נוספים מעידים על חוסר מעורבותה, ואין די בראיות התובעים כדי להוכיח אחרת. בית המשפט מציין את נטל ההוכחה המוטל על התובעים בתביעות תרמית ומדגיש כי ליקוי ראייתי מצד ההגנה אינו פוטר את התובעים מנטל ההוכחה המוטל עליהם. טענת התובעים, בהיעדר ראיות של ממש, אינה עולה בקנה אחד עם גרסתם העיקרית לאירועים. אשר על כן, בית המשפט דוחה את התביעה ומורה לתובעים לכסות את הוצאות הנתבע ושכר טרחת עורך דין.