בג"צ 181/22

תקציר

התיק סובב סביב סכסוך זוגי הנוגע לבעלות משותפת על דירה לאחר גירושין. העותר, שהיה נשוי למשיב במשך עשרים וחמש שנה, טען כי הבית בו התגוררו נבנה בכספים משותפים וביקש להיות מוכר כבעלים של מחצית הנכס. פסק הדין הראשוני של בית הדין הרבני האזורי בפתח תקווה דחה את טענת העותרת, והוביל אותה לערער לבית הדין הרבני הגדול. שתי הערכאות פסקו נגד העותרת, בנימוק שהיא לא הביאה ראיות מספיקות לכך שהנכס נרכש בכספים משותפים. העותר עתר לבג"ץ בבקשה להפוך את החלטות הערכאות הנמוכות יותר. עם זאת, גם בג"ץ דחה את העתירה, והסכים עם פסקי הדין הקודמים כי העותרת לא עמדה בנטל ההוכחה לביסוס בעלות משותפת. בית הדין הדגיש כי אין באפשרותו להתערב בהחלטות בתי הדין הרבניים, אלא בנסיבות חריגות, שלא התקיימו במקרה זה. פסק הדין אישר את החלטת בית המשפט המחוזי והורה לעותרת לכסות את הוצאות המשיב בסך 5,000 ₪.