ע"א 522/87

תקציר

פסק דינו של בית המשפט העליון דחה את הערעור על קביעת בית המשפט המחוזי כי שלושת ילדיהם הקטינים של המערערים ניתנים לאימוץ. ההורים, שהיו בעל ואישה, הפגינו חוסר יכולת לגדל את ילדיהם בשל מצבה הנפשי הרעוע של האם, שהוביל להזנחה. הילדים, שתי בנות ובן, הועברו לאומנה, למעט האב ששמר איתם על קשר חיובי. בית המשפט הכיר במורכבות התיק, במיוחד לאור העובדה שהאב לא זנח את אחריותו ההורית והמשיך לבקר את ילדיו. עם זאת, הודגש כי השיקול העיקרי צריך להיות טובת הילדים. דעת הרוב, שניתנה על ידי השופט בך, קבעה כי אימוץ הוא לטובת הילדים, במיוחד בהתחשב בגילם ובצורך בסביבה משפחתית יציבה. השופט בייסקי הציג חוות דעת חולקת, והדגיש את חשיבות שמירת הקשר של הילדים עם הוריהם הביולוגיים, ובמיוחד עם האב שגילה מסירות. נוכח היעדר הסיכויים לחזרת הילדים לביתם וחוסר יכולתו של האב לטפל בהם, הציע השופט בייסקי לבחון חלופות כגון השמת הילדים במוסדות חינוך תוך שמירה על הקשר עם אביהם. פסק הדין הדגיש את חובתה של החברה להבטיח שהילדים יגדלו במשפחה יציבה והרמונית, ואימוץ נתפס כמוצא אחרון.