ע"פ 6426/12

תקציר

בית המשפט בחן בקפידה את הטענות שהוצגו בדבר היעדר הסכם הסגרה בין ישראל לרוסיה, את הראיות שהוצגו בבקשת ההסגרה, את טענת המערער לאכיפה בררנית ואת הטענות בדבר פגיעה בתקנת הציבור והגנה על הצדק. בית המשפט אינו מוצא כל הצדקה לטענות המערער. היעדר אמנת הסגרה ישירה בין שתי המדינות אינו טיעון תקף, שכן הן ישראל והן רוסיה חתומות על האמנה האירופית להסגרה, המספקת מסגרת משפטית לבקשות הסגרה. זאת ועוד, בית המשפט מוצא כי די בראיות שהגיש המשיב, לרבות עדותה של המתלוננת ביחס לעבירת האינוס, כדי לעמוד בדרישת הראיות לכאורה. טענת המערער לאכיפה בררנית, בטענה כי בת זוגו לא נחקרה, נדחית, שכן חוסר היכולת של הרשויות הרוסיות לאתר את בן הזוג אינו מהווה אכיפה בררנית. בית המשפט דוחה גם את הטענה כי ההליך ברוסיה נוגד את תקנת הציבור וכי המערערת זכאית להגנה מפני צדק. מושג תקנת הציבור בהקשר של הסגרה הוא מושג דינמי וזהיר, המיושם במשורה בנסיבות חריגות כדי למנוע פגיעה בנאשם. הסוגיות הפרוצדורליות שהעלה המערער, לרבות החזרות חוזרות ונשנות של התיק לבית המשפט הפרוצדורלי ברוסיה, אינן מהוות הפרה של תקנת הציבור ואינן מצדיקות הגנה מפני צדק. כל מערכת משפט פועלת על פי כללים פרוצדורליים ייחודיים, והבדלים בין שיטות המשפט אינם פוסלים בקשות הסגרה. לבסוף, בית המשפט מוצא כי טענותיו של המערער כלפי החוקר, שלכאורה התכוון לכלוא אותו בשל סכסוך קודם, אינן מבוססות ואינן מצדיקות פגיעה בתקנת הציבור. הליך ההסגרה אינו המקום לדון בטענות אלה, אותן יש להציג בהליך הפלילי עצמו. השופט נ' הנדל והשופט א' שהם מסכימים עם פסק הדין, תוך שימת דגש על בחינה מדוקדקת של כל היבטי התיק.