ב"ש 90831/05

תקציר

במקרה זה הואשמה קבוצת אנשים בקשירת קשר לייבא סם מסוכן לישראל בשנת 2003, והמבקש, יחד עם אחרים, הואשם בהחזקת סם מסוכן שלא לשימוש עצמי. עם זאת, בשל מיעוט ראיות, שוחרר המבקש ממעצר לאחר 39 יום ונקבעו נגדו צווי הגבלה. בהמשך זוכה המבקש על סמך הסדר בין הצדדים שייתר את הצורך בהמשך שמיעת הראיות במשפט. פרקליטו של המבקש ביקש מאוצר המדינה פיצויים בגין מעצרו של מרשו והוצאות ההגנה, בנימוק של עוגמת נפש, קריסה כלכלית ואובדן הזדמנויות עסקיות שנגרמו כתוצאה מהמעצר ומההליכים. נציג המדינה התנגד לתשלום בטענה כי אין נסיבות המצדיקות זאת. השופט, לאחר שבחן את חומר הראיות ושקל את טענות הצדדים, קבע כי קמה זכותו של המבקש לפיצוי ולתשלום הוצאות הגנה. השופט התחשב גם בטיב הראיות נגד המבקש, בניהול החקירה ובנסיבות האישיות הנובעות מהמעצר והמעצר. כמו כן, השופט קבע כי על המדינה לפצות את המבקש באמצעות תשלום 50% מהסכום המרבי עבור ימי המעצר והוצאות ההגנה בסך 5,000 דולר במטבע מקומי. ההחלטה פירטה גם את זכות הערעור וציינה את המועד האחרון לתשלום.