ע"ב 5814/06

תקציר

המחלוקת נסובה סביב תחולת ההסכם הקיבוצי בענף הבנייה על יחסי העבודה בין התובעת לנתבעת, ונסיבות סיום יחסי העבודה ביניהן. התובע טען כי ביולי 2005 הודיעו לו כי לא יועסק עוד על ידי הנתבעת אלא על ידי סטון בע"מ, ולכן הוא זכאי לפיצויי פיטורים. עם זאת, הנתבע טען כי התובע לא פוטר אלא המשיך לעבוד באתריהם עד שעזב מרצון. בית המשפט מצא כי התובע לא הביא ראיות מספיקות לכך שהוא זכאי לפיצויי פיטורים, שכן הקשר החוזי בינו לבין הנתבעת נמשך גם לאחר העברתו לסטון בע"מ. התובע טען גם לפערי שכר, אך חישוביו לא היו עקביים ולא אמינים. הוא דרש פיצוי על חופשה שנתית שלא נוצלה, אך הנתבע הביא ראיות לכך שהתובע קיבל יותר ימי חופשה ממה שטען. בית המשפט קבע כי התובעת זכאית לפיצוי בגין שישה ימי חופשה שנתית. התובע הוסיף וטען כי עליו לקבל דמי הבראה, והנתבע טען כי כבר שילם אותם. בית המשפט קיבל את גרסת הנאשמים ופסק לטובתם. בנוסף, התובע ביקש תמריץ אי היעדרות, דמי כלכלה ופיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה. בית הדין דחה את התביעה לתמריץ אי היעדרות מאחר ששכרה של התובעת לא תאם את הדרישות בהסכם הקיבוצי. עם זאת, בית המשפט הורה לנתבעת לשלם את דמי המשק והפיצוי בגין אי הפרשה לקרן הפנסיה, כנדרש בהסכם הקיבוצי. לבסוף, גם התביעה להלנת שכר נדחתה מאחר שהתובעת לא זכרה את מועדי התשלום ולא הוכחה הלנת שכר. הנתבע חויב לשלם לתובע עבור פדיון חופשה שנתית, דמי משק ופיצוי לקרן הפנסיה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 1.7.05.