ע"פ 1237/07

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור על פסק דין שמצא את המערער, שהיה ראש מועצה מקומית, אשם בביצוע מטרדים ואי מניעתם, בניגוד לחוק למניעת מטרדים. המערער טען כי המשיב היה צריך להגיש כתב אישום נגד צדדים אחרים, ולא הוא; אולם, מאחר שבא כוחו הודה בעובדות כתב האישום, טענה זו נדחתה. בית המשפט דחה גם את הטענה כי יש לבטל את כתב האישום משום שלא נגרם כל נזק, שכן הדבר סותר את העובדות בהן הודה בא כוח המערער. זאת ועוד, נדחתה אף טענת המערער כי היה מקום לקבל את גרסת האירועים שהציגה ההגנה, שכן ממצאיו של בית משפט קמא התבססו על הערכת מהימנותם של עדים שהופיעו בפניו. השאלה העיקרית הייתה האם המערערת נקטה בכל האמצעים הדרושים להסרת המטרדים, ובית המשפט בחן זאת לעומק. בית משפט קמא מצא כי המערער לא הוכיח כי עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירות, וערכאת הערעור הסכימה לקביעה זו. המערערת לא נקטה באמצעים פשוטים למניעת הצטברות אשפה והישנות שריפות בתחנת המעבר. בית המשפט הדגיש כי על נושאי משרה בתאגיד מוטלת החובה למנוע מפגעים סביבתיים ופירש את החוקים הרלוונטיים כדורשים הוכחה כי ננקטו כל האמצעים הסבירים ולא רק כי נעשה כל מה שניתן. גם טענת המערערת כי מגבלות תקציביות ואי ביצוע הוראות בקר מהוות עשיית כל שניתן נדחתה. ממצאיו של בית משפט קמא התבססו על מהימנותם של העדים, וערכאת הערעור לא ראתה עילה להתערב בהם. בנוסף, היה על המערערת לוודא כי המועצה פעלה על פי התקנות, דבר שאין חולק כי לא עשתה כן. בית המשפט התייחס למקרה קודם עם נסיבות דומות, שבו אחריותו של ראש המועצה נדונה בהרחבה. באשר לעונש, בית המשפט לא ראה עילה להתערב בהחלטת בית משפט קמא, שכללה קנס והתחייבות חתומה בסך 10,000 ₪, שכן היא לא חרגה באופן קיצוני ממדיניות הענישה המקובלת. לפיכך, הערעור הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין נדחה פה אחד.