ת"א 15647-09-10

תקציר

פסק הדין דן בתביעה אזרחית שהגישו יורשיו של אדם שנפטר, במטרה לבטל הסכם מתנה שנחתם על ידו לפני מותו. התובעים טענו כי המנוח נעדר יכולת נפשית להתקשר בחוזה, וכי הנתבעים ניצלו את מצוקתו וחולשתו כדי לנצלו. הטענה המרכזית הייתה כי המנוח, קשיש המתגורר בהזנחה, מסר את דירת מגוריו במתנה לאגודה דתית כתוצאה מעושק וללא שיקול דעת מלא. הנתבעים טענו כי למנוח הייתה היכולת להעניק את המתנה וכי לא היה עושק או ניצול. בית המשפט בחן בהרחבה את הראיות שהוצגו על ידי שני הצדדים. נקבע כי המנוח אכן היה חסר יכולת בעת החתימה, וכי הנתבעים לא סיפקו לו את התשתית הנדרשת לקבלת החלטה מושכלת. כמו כן, בית המשפט מצא כי העמותה ניצלה את מצבו של המנוח וניצלה את מצוקתו כדי להבטיח את מתנת הדירה. לפיכך, עילת העושק התקיימה, והסכם המתנה בוטל. בנוסף, התייחס בית המשפט לטענות נוספות הנוגעות להשבת המתנה והתשלומים הכספיים ששילם המנוח לנתבעים. עם זאת, טענות אלה לא אושרו בשל היעדר ראיות לניצול או מצוקה במקרים אלה. בעקבות זאת בוטל הסכם המתנה והערת האזהרה שנרשמה בלשכת רישום המקרקעין הייתה אמורה להימחק. האגודה הדתית, הנתבעת מס' 1, חויבה לכסות את הוצאות המשפט של התובעים, ואילו יתר הנתבעים היו פטורים.