דב"ע שם/4 - 7

תקציר

פסק הדין נסוב סביב פרשנותה של תקנה 9 לתקנות שירות המדינה (גמלאות) (היוון פנסיה ותביעות נגד צדדים שלישיים), שעניינה היוון פנסיה של עובדי מדינה. התקנה קובעת כי האחוז הקובע מהקצבה מהוון, שכן הוא משתנה עם הזמן. בית המשפט בחן את אופיו של חוק שירות המדינה (גמלאות) ואת תכליתו להבטיח הכנסה רציפה לגמלאים. היא הדגישה כי היוון, בהיותה תשלום חד פעמי, אינה עולה בקנה אחד עם מטרתו העיקרית של החוק. פסק הדין דחה את טענת גמלאי המערערת כי אין לראות בתוספות הקבועות החדשות לפנסיה לצורך חישוב היוון. בית המשפט פירש את נוסח התקנה כפשוטו, ודחה את הרעיון של הוספת רכיבים כלשהם לשכר הקובע, שכן מצא את הלשון ברורה וחד משמעית. בנוסף, פסק הדין הדגיש את גישתו הפרואקטיבית של המחוקק בהגנה על האינטרסים של הגמלאים באמצעות תיקון החוק בתגובה לנסיבות בלתי צפויות כמו שינויים בערך המטבע ובמערכת השכר. בית המשפט הגיע למסקנה כי יש לדחות את הערעור, תוך שהוא מיישר קו עם החלטת בית הדין האזורי בתל אביב ומאשר את השיטה הנוכחית לחישוב הפנסיה. יש לציין כי פסק הדין הכיר באפשרות של פרשנויות שונות להוראות זהות בחוקים דומים, אשר עלולות להוביל לתשלומי פנסיה לא עקביים. עם זאת, המדינה התחייבה לטפל בסוגיה זו.