ע"ז 16204-01-20

תקציר

בית המשפט דחה את בקשת המבקשים לבטל את צו קיום הצוואה, בקובעו כי לא עמדו בדרישות הביטול לפי סעיף 72 לחוק הירושה. המבקשים, שהיו ילדיו של המנוח, טענו כי יש לבטל את הצו בשל פגמים שונים בעריכת הצוואה ועובדות חדשות שהתגלו לאחר מתן הצו. עם זאת, בית המשפט מצא כי המבקשים לא הציגו עובדות חדשות וכי טענותיהם לא היו משכנעות. בנוסף, בקשתם לביטול הצו הוגשה שנתיים לאחר הוצאתו, דבר שהיווה שיהוי בלתי סביר. בית המשפט הדגיש כי צו קיום צוואה נושא משקל של פסק דין מחייב ויש לבטלו רק בנסיבות חריגות. מהראיות עולה כי המבקשים עצמם הגישו בקשה לצו קיום צוואה ופעלו על פיו במשך תקופה משמעותית, לרבות חלוקת נכסי המנוח ליורשים. זאת, בניגוד לטענתם הנוכחית כי הצוואה אינה תקפה. בית המשפט השתמש גם בעקרון ההשתק השיפוטי, המונע מצדדים להעלות טענות סותרות בהליכים שונים, וקבע כי התנהלות המבקשים עולה כדי חוסר תום לב. כמו כן, בית המשפט בחן את טענות המבקשים בנוגע לעריכת הצוואה ומצא כי הן אינן מבוססות. המבקשים טענו כי הצוואה זויפה ונחתמה על ידי המנוח באמצעות טביעת אצבע, אך לא הביאו כל ראיה שתתמוך בטענות אלה. בית המשפט מצא את עדויותיהם של עורך הדין שניסח את הצוואה והרב שהיה עד לה אמינות יותר. ככלל, בית המשפט הגיע למסקנה כי הצוואה משקפת את הדינמיקה המשפחתית ואת רצונו של המנוח, ואין הצדקה לביטול צו קיום הצוואה. משכך, חויבו המבקשים לשאת בהוצאות האח ביחד ולחוד, ואילו בקשתה של המשיבה מס' 4, יורש נוסף, להוצאות נדחתה.